Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 39 (לט)

העולם הן התגלמות דמויות לאין סוף- התהוות נפלאה של צורות אורגניות׳ נבראות וכלות נבראות וכלות. השקפתו ה״קופרניקנית" של שפנגלר עומדת בעיקרה עד־1 שני יסודות- שאת האחד מהם קבל מ ג י ט ש ה ואת השני קבל מ ג ת ה היסוד האחד הוא ה ר ל ט י ב י ם מ ו ם הקיצוני. אין אמת מוחלטר־ו- משנן וחוזר ומשנן שפנגלר. כד־1 הגיוני רוח האדם הם רק בטויים לנפשו, אופני חיים- ולא השגות אידיאות מוחלטות- מדעיור־ז- אסתטיות או מוסריות. לא רק אידיא?־1 אסתטי ומוסרי מוחלט ויפה לכל אין- אלא גם המדע החיובי אין בו אמת מוחלטת. תרבור־ז תרבות ואמתותיה. כד־1 המעמיד אמתות מוחלטות וכוללות דן מעצמו על אחרים ונכשל בהכללה מוטעית. כל "אמת" היא פרי הויה היסטורית אחת ורק אחר־ז• כל "אמת נצחית" אמתית ונצחית רק לתרבות שהולידה אותה- ולתרבויורת אחרות אמתות "נצחיות" אחרות. כד־1 פילוסופיה היא פרי זמנה ורק זמנה. מה שנראה לקנט כצורות־מחשבה הכרחיות וכלליות אינן אלא צורותיה של המחשבה המערבית. סולוביוב הרוסי לא יכול לעמוד על תורת קנט- וגם בעיני החינאי או הערבי אין זו אלא דבר קוריוזי. מה שברור ומובן לבני תרבות אחת נראה במעורפל בעיני בני תרבות אחרר־ז. תורות־הסוד של המזרחייבש. שלהם היו ברורות ובהירור־ז- נראות לנו כ״עמוקות" ובלתי מובנות. והיצירות היותר בהירות של המחשבה המערבית, כגון ספרי דקרט- יראו בודאי!בעיני מטפיסיקן מזרחי כנבוכות ומעורפלות. מה שלנו אמת הוא להם שקר- ולהפך. כל נפש בוראה לה את עולמה עם אמתותיו. אין עולם אחד- אלא עולמות הרבה מתהוים וחרבים. אין חלל אחד אלא חללים הרבה. אין מתמטיקה אחת- אלא מתמטיקות הרבה. אין "מספר" אחד- מספר כשהוא לעצמו. אלא עולם עולם ומספרו- מספר הודי- ערבי. יוני- מערבי. המתמטיקה המוד¬ רנית "אמתית" היא בשביל רוח המערב- אבל בעיני אפלטון- למשל- היתד. נחשבר־ז לתעתועי שוא. ואבם המתמטיקד־ז כך- שאר רשויות התרבורת על־אחת־כמה־ובמה. מתוך נקודת השקפה זו- שאין אמת מוחלטת ואין טוב מוחלט ואין יופי מוחלט אף בתור אידיאל- יוצא ממילא- שאין אוצר של ערכים אחד המשותף לכל האנושיות באשר היא אנושיות. את היסוד החיובי של שיטתו קבל שפנגלר מ ג ת ה- שהוא חושב אותו לרבו בתורת הטבע והתולדה. "ברור הדבר-אמר גתה - שבחייבש החיים עצמם עיקר ולא תוצאותיהבש". גתה למד להכיר את המתהוה לא לשם מה שמתהוד. ממנו אלא מצד ההתהוות עצמה. הוא שבש לבו לגלגל החיים החוזר ותדיר׳ לשפעת הצורות והתהוותן. בשטף ההתהוות בחיק אין סוף, במחזור־החזיונות החוזר עולמית- בתאות־־החיים הזורמת בכל יש- בקרב ובגפתולים הממלאים את כל חביוני ההויה ראה גתה את הישות האלהית- הם לו "שלות עד באדון האלהים". גתה חקר בטבע את הצורה המתפתחת התפתחות חיונית. הסתכלות. השואה- הכרה פנימית בלתי אמצעית. "הפנטסיה החושירת המדוייקת״ - אלה היו הדרכים שבהם בקש לגלות את סודות חזיונות־החיים השוטפים ונעים. ודרכים אלה הם- לפי שפנגלר- גם דרכי ההיסטוריה האמתית. גם ההיסטוריה האמתית היא במת־חיים - חיי תרבויות- שכד־1 אחת מהן היא אורגניסמוס מיוחד. כמו האורגניסמוס גבם הן נולדורת- גדלות. מזדקנור־ז ומתות. כל אחת חיה ומתה בתור התגלמות מיוחדה של החיים. בלי תכלית חיצונית- בתור תכלית לעצמה. ותעודת ההיסטוריה היא לעמוד על סימניהן המובהקים של דרגות־החייבש- שבהן כל תרבוו־ז עוברת בהכרח. רק על־ידי זה תהיה ההיסטוריד־ן מדע אמתי ותוכל לחוש עתידות. מה טיבה של תרבות ז כל תרבות- אומר שפנגלר- היא צירוף של חזיונות- שבהם מוצאה לה גלוי ובטוי נפשיות(Seeientum) ידועה• מתקופה לתקופה נולדת ויוצאות לאויר העולם פה ושם מגנזי החייבש הנסתרים נשמה־תרבות הכובשת בכח איתן את אנשי ארץ מולדתה וטובעת בהם את חותמה המיוחד. ה״נפשיות" הזאות- המבקשת להוציא אל הפועל־1 את הכחות ואת האפשרויוות ל*סו "הבישופים הנהדרים" של תקופת הקיסרים- שהיו יוצאים בראש גדודיהם למלחמות־פרא. האפיפיורים הגדולים- אנשי ריבם של קיסרי גרמניה׳ האורדנים של האבירים האשכנזים- אנשים כרישליי ונפוליון. צורה חיצונית יכולה תרבות לקבל מחברתה. אבל לפי התוכן הפנימי כל תרבות היא עולם בפני עצמו ואין הן מתחברות זו עם זו לשלשלת אחת. תולדות העולם אינו- איפוא- שלשלת אחת. הסכימה הרגילה שעל־פיה נוהגים לחלק את תולדות העולם: ימי קדם - ימי הבינים - הזמן הזה שטחית היא- לדעת שפנגלר- ואין לה שחר. הסכימה הזאת מקורה בהרגשת־העולם השמית- וביחוד הסורית־היהודית שבתקופת קיסרי רומי. העולם היהודי־ הנוצרי ראה בתולדות האדם ש ת י תקופות- שאחת מהן היא פרוזדור לחברתה: התקופה שלפני התגלות הנצרות והתקופה שלאחריה. בארץ המערב הוסיפו על הסכימה הזאת פרק חדש: זמן שלישי. זמן חדש בתור סוף ותכלית השתלמות "האנושיות". תקופה אחרונה זו לא היה לה גבול מסויים. עם רבות הדורות הלך הזמן החדש הזה הלוך והעתק את גבולו. כל דור דאה שלשלת אחת עוברת מן אדם הראשון או מן הומירוס דרך ירושלים- רומי- פלורנצא- פריו עד - אותו הדור. "הזמן החדש" היה בעיני בני המערב מין "מלכות שלישית"- תקופה הנושאת יעוד אחרון ותכלית אחרונה- שמימות האסכולסטיקים ועד הסוציאליסטים שבימינו כל אדם קובע אותה לפי טעמו ורוחו. רוח ארץ המערב נתחלף לאנשים ההם ברוח העולם בכלל. המערב ואפני חייו וצורות מחשבתו נחשבים לגולת הכותרת של התפתחות "האנושיות". לקנה־ מדר. מוחלט למוד על־פיו את תולדות־העולם. התנשאות־השוא של האדם המערבי הביאה אותו להעמיד את התרבות שלו במרכז תולדות העולם ולראות את דברי ימי שאר התרבויות או כמבוא והכנה לתרבותו הוא או בחזיונות קלי או חסרי־ערך. נקודת השקפה זו - אומר שפנגלר - היא נקודת השקפתו של פרובינציאל. אין היא תופסת את העולם לכל מלואו- אין היא יכולה להשקיף על כל החזיונות מן הגובה הראוי ולהעריכם כערכם. ולא עוד אלא שהיא כופה על תולדות העולם סכימה עשויה למפרע. שפנגלר דוחה כל קנה מדה קבוע ומוחלט להערכת חזיונות ההיסטוריה. לא בגרות השכל. לא ההומניות- לא ההתפתחות הכלכלית- לא החופש׳ לא כבוש הטבע- לא השקפת העולם המדעית אינם יכולים להחשב לערכים מוחלטים לקבוע על־פיהם ערכן ומקומן של התרבויות. אין אידיאל חברותי אחד- אין אמנות אחת ומדע אחד- שכל בני אדם שותפים בהם- ואין להעריך את התרבויות על פי התרומה- שהרימו לאוצר משותף זה• אין ציירות אחת- שהולכת ומתפתחת מציירי מצרים ועד האימפרסיוניסמוס < אין מוסיקה אחת׳ שראשיתה ביון וסופה בביירוית; אין סדר חברותי אחד. ההולך ומשתלם מתקופת יושבי הקורות עד הסוצי־ אליסמוס. יש תרבויות תרבויות- אמנויות אמנויות- וכל אחת חיה רק בסוג ידוע של בני אדם ובחבל־ארץ ידוע• התרבויות השונות אינן אלא בטויים שונים ומיוחדים של החיים- עולמות מיוחדים של התהוות- שכל אחת מהן ערך בפני עצמו היא ואין אחת מהן משמשת בסיס לחברתה• "האנושיות" מלה ריקה היא- דמיון־שוא. תולדות העולם הן מקום התגלותן של שפעת חזיונות והופעות־חיים של תרבויות הרבה- הצצות ועולות מחיק ארץ מולדתן והקשורות עמה ועם יושביה כל ימי חייהן. לכל אחת יש צורה שלה׳ אידיאה ש ל ה¬ שאיפות שלה- חיים- רצון- הרגשה ומיתה שלה. לשונות- אמתות- אלים- עמים צצים ונובלים כמו שעצים- ענפים- עלים צצים ונובלים. אבל אין "אנושיות" מתבגרת והולכת מתקופה לתקופה. לכל תרבות יש אפני־בטוי מיוחדים- פלסטיקה מיוחדת- מתמטיקה מיוחדת- מדע טבעי מיוחד. כל חרבות עם בטויי־חייה עולם בפני עצמו הוא- כמו שכל סוג במלכות הצמחים על ציציו ופרחיו ופירותיו ואופן גידולו וכמישתו חטיבה מיוחדת הוא. התרבויות הן בעלי־חי ממין עליון- הן גדלות ללא תכלית כפרחי השדה אשר ברכו אלהים. תולדות