Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 38 (לח)

חורבן ארץ המערב והמוסרית׳ שהאדם הולך ומתקרב אליו צעד־צעד בהתפתחות בלתי פוסקת׳ ואין ירושה תרבותית ההולכת ומשתפרת ומשתכללת מדור לדור ומתקופה לתקופה בתור גחלת־עולם של ה״אנושיות". בכל מקום שאנו מדמים לראות התנחלות אין שם באמת אלא מראית־עין׳ חזיונות חיצוניים של שטח ההיסטוריה. תרבות נוחלת מחברתה לפעמים צורות ושמות׳ אבל ממלאה היא אותם תוכן משלה. הרנסנסה העריצה את האמנות היונית וחשבה אותה לאידיאל׳ אבל מה שיצרה היא באמת הוא יצירת נפש אחרת. המערב מעריץ את תרבות יון ורומי אבל רחוק הוא מהבין אותה. את יון ורומי יצר המערב בצלמו ובדמותו. התרבות היונית היתד. לבני המערב כלי ריק לשים בו את הרגשת־העולם שלהם׳ פנטום שיצר דמיונם. התרבות המערבית קבלה את הנצרות׳ לכאורה׳ מן המזרח אבל באמת היא בעצמה הולידה אותה מתוך מעמקי נפשה. על קרקע המערב נולדה דת חדשה בעצם׳ ששותפת היתד, רק בשם וצורה עם הנצרות הקדומה׳ "הנצרות המגית" המזרחית. הנצרות נולדה במזרח׳ מתוך התרבות ה״מגית"׳ וסימניה המובהקים מעידים על מקורה זה. אולם במערב קמה עם ראשית האלף השני ללידת ישו תרבות חדשה׳ שהתחילה ליצור את צורותיה המיוחדות. תרבות זו יצרה לה גם דת חדשה. היא שנתה לפי רוחה את האלילות הגרמנית העתיקה ואת הנצרות המזרחית גם יחד. היא יצרה בעת ובעונה אחת את שירי ד,אדדה מצד אחד ואת הנצרות המערבית מצד שגי. בשנת אלף היו שתי אפשרויות: הדת הגרמנית ד,קדמונה היתד, יכולה למלא מקום הנצרות "המגית" של אבות הכנסיה בתור צורה לדת המערב. מושג־האלהות של הדת המערבית הוא מושג חדש׳ שלא היה ידוע לקדמונים. האלהות בתור רצון׳ בתור חלל אין סוף. - מלחמת לותר עם הקתוליציסמוס היא למראית עין מלחמה בעד רוח הנצרות הקדומה והטהורה׳ אבל באמת אין מלחמת לותר ברומי אלא מלחמת האלילות הצפונית העתיקה באלילות הרומית העתיקה. הנצרות חוללה בעולם האלילי וגם במערב׳ לכאורה׳ מהפכה מוסרית׳ אבל גם זה רק למראית עין. המוסר הנוצרי׳ "מוסר העבדים"׳ שולט במערב רק ברשות "המלים המכובדות"׳ אבל המוסר המערבי ד,אמתי הוא "מוסר האדונים". נושאיו האמתיים של המוסר המערבי - מתלהב שפנגלר - הם אותם חורבן הארץ? - השיור, הוא׳ אלהי ההרס והחורבן׳ אשר יקום עוד מעט לפורר במחול־האחרית את ארץ התרבות הגאיונה? ד,בקור וקרח יקפא כל בשר עליה ויתום לגווע? או תהיה חרב עם בעם ומעמד במעמד ואיש ברעהו להשמיד מעל פניה כל חי? "חורבן ארץ המערב״ - השם הזה הוא המזעזע יותר מכל את עצביו הגדויים של בן־דורנו׳ החרד לחורבן ואחרית• אולם באמת לא חזון אחרית־הימים וקץ כל בשר חוזה שפנגלר*>. לא לארץ המערב ויושביה הוא מבשר את בשורת הקץ׳ אלא לתרבותה. לתרבות המערבית הגיעו ימי־זקנה׳ ימים אשר אין יצירה בהם* עוד תהיינה הערים בארץ מבוא השמש מלאות אדם ובהמה) עוד ישבו זקנים וזקנות בחוצותיהן לשמוע שריקות רכבות ושקשוק אוירוגים. אבל התרבות המערבית על תוכה הנפשי הטמיר ועל סמליה המופלאים - זו תעבור מן העולם לבלי שוב. בעוד דורות מספר - מנבא שפנגלר - לא תהיה עוד תרבות מערבית בעולם׳ לא יהיו עוד לא אשכנזים ולא צרפתים ולא אנגלים בארץ• דורות האנשים החיים׳ אמנם׳ לא יכלו׳ אבל הטופס׳ הצורה המאחדת אותם לחטיבה תרבותית אחת תעבור ותבטל• יבוא יום ונדמה נעימתו האחרונה של מוצרט ותמונתו האחרונה של רמברנדט עוד אינה. היריעה המצויירת והתוים הרשומים אולי ישמרו׳ אבל לא תהיה עוד עין רואה ואוזן שומעת׳ אשר תבין לשפת אותותיהם. התרבות המערבית עם כל שפעת סמלי־חייה תמות מות פנימי• ובדורות לא נדע זמנם ובמקומות לא גדע אים יצמחו ויפרחו תרבויות אחרות• ולאנשי התרבויות ההן יהיה כל אשר הגתה ואשר יצרה הנפש המערבית כספר החתום• ערירית תמות תרבות אירופה בבוא יומה׳ כרעותיה אשר בא יומן לפניה ואשר יבוא יומן אחריה׳ ויורש לא יהיה גם לה• חוק הוא לכל תרבות׳ גזרת־ עולם מפי ה״גורל" ואין להשיב. ערירית תמות תרבות אירופה ככל התרבויות אשר היו לפגיה ואשר יהיו אחריה• אין תרבות יכולה לרשת את חברתה. לכל תרבות יש לשון־סמלים מיוחדת לה ומובנת רק לה. כל תרבות היא עולם בפני עצמו. שפנגלר כופר בשלשלת ההתפתחות. ההיסטוריה אינה שלשלת אחת׳ אינה דרך ארוכה אחת׳ שהאנושיות הולכת בה כלפי ההשתלמות. אין אידיאל עליון׳ שהוא תכלית שאיפות האדם׳ תכלית האמת המדעית <* Oswald Spengler, Der Untergang des Abendlandes, I, 1920.