Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 36 (לו)

מובן מפני מה ישב בראש-מפני שהוא היה היותר קולטורי שביניהם׳ היותר מומחה לעבודות החדשות. בי הרי בעל ברחנו אנו מבחינים בין פינסקר יוצר המהברר־ן ובין פינסקר העסקן הצבורי• גם הרצל יצר מחברת פשוטה׳ פשוטה עוד יותר ממחברתו של פינסקר׳ אולם מאחורי המחברת עמדה אישיות חזקה ואמיצה׳ אדבש ששאף לגדולות׳ אדם שהיה יכול לשרוף חוברת זו ולבנות «מדינת היהודים*. לא חיתה מחברת זו של הרצל אלא אחד הבדורים בין אלפי הכדורים שנמצאו בתליו• מה שאין כן פינסקר. זה יצר את המחברת - נשמת חייו׳ המפעל הגדול שלו׳ שבו קנה את עולמו. לא פינסקר יצר את המחברת׳ אלא החוברת יצרה את פינסקר. כשאנו עוצמים את עינינו ורואים את דמותו של הירצל שוכחים אנו את «מדינר־ז היהודים* שלו ואת ה״אלטניילאנד"׳ את הפיליטונים היפים ואת הדרמות הקלות: כל אותם הדברים נאמרו על-ידי אחרים ביתר עוז וביתר יופי׳ אולם רואים אנו דמות של כשרון בלתי מצוי! מד, שאין כן אצל פינסקר: אין דמותו מופיעה לנגד עיניך. אולם לעומת זה מופיעה לפניך אותה מחברת כתובה... ד*ר פינסקר היד־ז מתלה של המחברת הנפלאה. «ד*ר פינסקר ומחברתו״-כך קרא אחד העם למאמת. אלמלי ניתנה רשות הייתי כותב: אבטואמנסיפציון ומו״לה• כלום עלי לספר תוכן המחברת ההיא ז - והרי ידועה היא עכשיו לקהל העברי הרחב׳ הרי כבר פסקה מהיות סכום מחשבות בודדות של אדם מתבודד ונעשתה קנינו של חלק גדול מן הצבור העברי׳ למצע אידיאולוגי של תנועה סוציאלית כבירה. ואף־על־פי־כן לא אחטא נגד האמת אם אומר׳ כי הקהל העברי אינו יודע את המחברת ההיא ואף הרבה מדברי הדור לא קראו מעולם את השורות המעטות ההן. העם הרי אינו יודע כלל׳ שעל־יד «על נהרות בבל* ו«שאלי שרופה באש* נוספה לו מרגלית יקרה׳ ששמה... והשם לא מצא לו עדיין תקון אצל העם־-הרי אף אחד־העם לא מצא בשביל המחברת כנוי עברי מקורי והיה מוכרח לקראה בשמה הגרמני: «אבטואמנסיפציוך־כשם שרעיונות המחברת בכל עמקותם מוקדמים היו בשביל העם העברי של זמן צאתה לאור ואף בזמננו אף־על־פי שאלפים שנות גלות כתבו בה שורה אחרי שורה׳ ענויים ויסורים אין קץ רשמו כל מלה ומלה שבה• יפה היה למחברת זו להתגלגל בבתי ישראל בלי שם וכנוי ובלי הוספת שמו שד־1 המחבר. כך היתה בתחילתה: חתומה היתה — יהודי רוסי• אולם גם שם זה אינו הולם אותה: כלום יהודי רוסי כתבה?-הרי כתבתה היהדות כולה של כל הדורות׳ הרי זו אותה האנליזה העצמית שהגיעה אליה ברגע של חשבון נפש נורא. שורות אלו היו צריבות לד,שאר אנונימיות׳ בנות בלי שם! צריך היה למחוק את השנה׳ שבה נכתבה ונתפרסמה בקהל. והנה אני פותח את המחברת: «הדבר הקשה בתולדותינו הוא זה׳ שאין אנו יכולים לא למות ולא לחיות*. מאמר זה בלבד מסכם פרשה עשירה בדברי ימי עולם׳ כל תולדות ישראל בימי הגלות הארוכה. צעקה היא של ה«יהודי הנצחי"׳ זה שנעשה לחומר ספורי בשביל משוררי עולם. סוציולוגן אחד מן הגדולים והחשובים ביותר של הדורות האחרונים נסה כל ימיו העשירים בחיי רוח להגדיר את חוקי החברה. בדמה לו שבא עד לידי יסודם של הדברים והנר, נתקל בפרובלימה זו׳ ששאלת היהודים שמה׳ והרי הוא מפליט מתחת עטו מאמר כזה: העם החנם והנבון הזה׳ עם ישראל׳ לא ידע ואינו יודע אף עכשיו כי אסור להתעקש נגד חוקי הטבע׳ שגזרו עליו את הכליון. שכח מלומד זה׳ שחוץ מחוקים שגלה הוא׳ מצוי עוד חוק אחד ששולט רק בגוף הסוציאלי המשונה הזח׳ אותו החוק שהובע בחריפות באותו המאמר שהזכרתי. צרפתי אחד אמר: סימן לאריכות ימים של מאמר מדיני — חיים של עשרים שנה. הדברים שאביא להלן ממחברת זו-עברו עליהם ארבעים שנה. נראה אם אפשר לבטל מהם פסוק אחד או אפילו מלה אחת. .היהודים אינם אומה חיה! זרים הם בבל מקום׳ ועל־כן יבוזו להם•* רגילים בימים האחרונים לכפור בהנחה זו. מביאים ראיות מהשלום המדיני האחרון׳ מסן־רימו ועוד. אומרים: עכשיו מודים כל באי עולם בקיומה של אומה עברית חיה. דיה סקירה קלה על כל מה שנאמר מחוץ לנתלי הפוליטיקה העולמית׳ שלא היא החותכת חיים לאומות׳ על כל מה שמדובר מחוץ לעתונות המרחפת באויר כדי להוכח כי אחרים עדיין לא נפלו לכלל טעות זו. ההברה הזאת׳ שאנו הננו אומה חיה לקויה היא גם בעינינו אנו. מי שאמתו רפויה בידו׳ אל־נא יוציאה לרשות הרבים: שם לא ירבו הקופצים עליה. «זרים הם •בכל מקום*. כן׳ זרים הם! לא מפני שאנו נגררים אחרי שונאינו אנו מאמתים את הדברים ההם׳ אלא מפני שאמרה זו-אמת גמורה היא לכל אותיותיה. תבוא מלחמת העמים והמהפכה הרוסית הגדולה ויעמידו אותנו שוב עליה. «ועל־כן יבוזו להם*. בוז זה מבצבץ מכל מבט־עין׳ מכל מקור אחד׳ שתורת ההתפתחות ותורת הסביבה אינן מכירות בו ובזכות קיומו ואף־ על־פי־כן חי הוא ושופע את מימיו הנאמנים: חלום הגאולה הוא. הוא המעורר את נפש היהודי הקטן׳ הוא המצוה ואומר לו בכל רגע ובן־רגע של חייו: רצוץ אתה את ראשם של כל הנחשים והעקרבים שאוכלים את עמם בכל פה׳ מצא אתה את «הציר הצפוני* לעמך שעמלו כמה וכמה דורות דרך יסורים עמוקים ועלבונות אין קץ למצוא אותו ולא מצאו׳ הוצא א ת ה את יושבי חושך וצלמות אלה׳ חשובנים על־ידך וקרובים ללבך׳ מאפלה לאורה! במקרה מצא יהודי אחד׳ בעל כשרון׳ יהודי אינטליגנטן׳ תקף עליו ביותר והלה התחיל מדבר בסוף ימיו דברים נפלאים׳ דברים שלא נתפתחו בו התפתחות הדרגית׳ אטית׳ שלא נמצאו בשטח מחשבתו על העולם ועל החיים. ועבודתו וארחות חייו ז רופא היה פינסקר ואחד הרופאיס החשובים׳ כמו שמעידים עליו כותבי תולדותיו• מצבו החמרי טוב הוא׳ וגם מצבו החברותי איתן הוא. מתוך הקבוץ היהודי המגוון הולבת ומתבדלת חבורה מיוחדה של משכילים עברים החפצים לזכות את בני עמם בהשכלה. זכוי זד,-שאיפת הצבור הרוסי כולו היתה בזמן ההוא: אלה בקשו את תקונו של העם הרוסי בהשכלה אירו¬ פאית והללו גם־בן נתבעו לשאיפה כוללת זו. ואף יוצאי ברודי׳ חניכי ההשכלה המנדלסוגית׳ השפיעו הרבה על חוגי הצבור העברי באודיסא. נטפל גם הד*ר פינסקר לעבודה זו במרץ׳ בכשרון וביושר לב• עבודתו זו — עבודה רגילה היא בשביל רופאי ישראל בימים ההם: הללו הרי היו המשכילים הראשונים׳ האנשים חיותו• חשובים בין בפנים ובין כלפי חוץ• עבודה זו היתה מצויה לכל רופא יהודי ויוריסטן יהודי בדור ההוא׳ וזיקה זו לרשות הרבים שחיה היתה בלבות הכל מצאה לח שדה פעולה בתוך ההברה להפצת השכלה. אמנם חשוב היה הד״ר פינסקר בחברה זו׳ אחד החשובים ביותר׳ אולם סימני גדלות מיוחדת אי־אפשר למצוא בעבודתו זו. נתבע הוא גם לצרכי הזורנליסטיקה היהודיח־רוסית שבימים ההבם באודיסא׳ זו העבודה החיונית של הצבוריות העברית בתקופה ההיא. הוא נשתתף השתתפות עראית ולא של קבע בעתונים׳ נלחם על זכויותיהם של בני ישראל׳ במו שעשו כל אלה האינטליגנטים שלא היו זורנליסטים על־פי מהותם הפנימית והנפשית. ניצוץ של כשרון ספרותי אפשר לראות במאמרים ההם׳ אולם לא של סופר יוצא מן הכלל• מגמה חברותית ידועה עמדה לפני הדור והרי הוא נפנה למגמה זו ומתמכר אליה. נלחם הוא מלחמת דברים עם האויבים המרובים של ישראל כמו שנלחמו שאר בני החבורה. העבודה בפנים׳ הכשרת הלבות לשם קבלת תורה חדשה זו של ההשכלה׳ לא היתה קשה ביותר בעיר פעולתו׳ באודיסא: לא דרשה כלי־זין מיוחדים׳ לא תשלח את העובדים ולא תבעה מהם גדולות. כך עברה שנה אחרי שנה• חייו מתנהלים בדרך ישרה• אין תנאי החיים והסביבה משתנים שנוי יסודי. פתאם בא משבר בחיי החברה היהודית: פגע המשבר בכל ופגע גם בפינסקר• חהחילו צועקים׳ מיללים מתוך כאב׳ נשמע מפץ של אלים נשברים׳ וידוים שר־1 חוזרים לתשובה נמסר מפח לאוזן. קמה מבוכה בתוך המחנה. בין הקולות השוניכם נשמע קול מיוחד׳ מרעים ומכה על הלבבות• והקול יוצא לא מפי צעיר שחם עליו לבו׳ לא מפי נביא מוכיח לעמו׳ אלא מפי רופא מוצלח׳ זורנליסטן בינוני׳ עסקן צבורי מצוי. יצאה אותת המחברת׳ שאין לה סמוכין בעבודתו הקודמת. נפלא היה הקול גם לו לעצמו. הוא נזדעזע על ידו כמו שנזדעזעו האחרים׳ היחידיבש שהגיע אליהם הקול מקרוב או מרחוק. על־כרחו הוטל אל תוך חיק המחברת׳ שידיו יצרוה• הוא נעשה שוב לעסקן צבורי׳ הוא משמש עכשיו אידיאה׳ שהוא הולידו־! ובוננה. בלום תוספת כח ניתנה לו על־ידי המחברת ההיא ז אדרבה׳ זו הלא יבשו־•! את כל חיותו הנפשית׳ ופינסקר יו*ר בתוך ועד חובבי ציון הוא פחות בעל כה מזה שחיה עובד בשדה הפצת השכלה. הוא ידע לעבוד לשם אידיאות שאחרים הולידון והביאון לאור העולם׳ רופא מומחח היה על־פי תורת כמה וכמה דורות של חוקרים ומלומדים׳ אולם כיצד יעשה אדם שופר לקולות הדברים שבלבו? כאן באה הטרגדיה• פינסקר יוצר המחברת - פלא׳ נם־חברותי צבורי! פינסקר העסקן הצבורי- עסקן צבורי בינוני הוא ולא יותר. הוא דמה. למצוא סדן שעליו יכה בדבריו ואולם לא מצא אלא את לבו בלבד. תמהים הבל על האדם ההוא׳ שלא עלה בידו לברוא הסתדרות חזקח לשם הגשמת רעיונו• אין לתמוה על בך: הנפש שהוארה פעם באור זה שוב לא ראתה שמש עצמה. המחברת בתוצאותיה המעשיות פעלה עליו כמו שפעלה על האחרים׳ על חדור כולו׳ הוא נתפעל מאותה המחברת כמו שנתפעלו ממנה האחרים. מעשיהם הם - היו גם מעשיו. הוא לא נבדל מהם אף במשהו. כשם שהאחרים קפי^ר אותה המחברת בתוך ערמת התאניות על קושי הגלות ועל היציאה ממנה׳ כך קפלה גם הוא• אינטליגנטן מובהק היה ובמובן שתפס מקום הגון בתוך עדת הרבנים׳ בעלי־הבתים והמשכילים העברים׳ שהם יהיו העוסקים בחיבת ציון.