Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 35 (לה)

מבורזברת..- (למלאות מאה שנה ליום הולדת הד״ר י. ל. פינסקר). אחד פגע בשני גליונות של ניר שהיו מוגהים לפגי ד״ר יהודי ופינסקר שמו והדליקו פנס קטן אחד המאיר את דרך הגאולה/ נוצרה המחברת ששמה... כלום צריך אני לספר באריכות תולדות חייו של יוצר המחברת ההיא ז והרי כל־בך פשוטות הן . באודיסא בבית איש יהודי מלומד. שהי על המלמדות ועS התורה ועל ההשכלה- גדל בן. אבותיו חנכו אותו על־פי רוח האריסטוקרטיה היהודית של הדור ההוא: מקצת מתורתה של ישראל והרבה מההשכלה האירופאית־רוסית• מבקר היה הבן ההוא את הגימנסיון- דבר בלתי שכיח ביותר ברחוב היהודי של־* אותו זמן- למד שם יפה והצטיין כשאר בני־יחידים להשכלה של הימים ההם- שזכו להמצא במחיצתו של הגימנסיון- כשגמר את הגימנסיון נכנס אל הליצאום האודיסאי! בבית־למוד זה הצטיין בין שאר חבריו t גמר את תורת המשפטים. תורה זו שקיבל מבית״הספר לא יכלה לפרנסו! משום כך מוברח היה לשבת שוב על ספסל הלמודים וללמוד את תורת הרפואה- שהיתה מקור פרנסה חשוב בימים ההם. נעשה לרופא. בתור רופא היה אחד החשובים שבזמן ההוא. מלחמת קרים הוציאה אותו מכל עבודתו הפרטית והתחיל לשמש בבית־חולים צבאי. פגעה בו יהדותו- שבגללה לא יכול להשתלם ולהגיע לידי שאיפתו להיות עוסק בתורת המשפטים. עלבון זה שנחל בימי בגרותו טבעי היה ומובן כל צרכו לבני הדור. המוצא היהודי—המכשול היחידי שעמד בדרכו אל תורת־המשפטים — פגע לא בו בלבד. פגיעה זו לא היתה קשד־ז ביותר. באה תורת הרפואה ונתנה לו פצוי הגון בעד העלבון ההוא: מקצוע זה יחידי היה בשביל ישראל אבל די מרחב היה בו כדי לפתח ולגלות כשרונות האדם לעבודה; ההגבלות המיותרות לבני ישראל היו מובנות לו ולבני דורו כקיץ וחורף- כתום וקור. אפשר לקבול על מזג אויר רע- לכעוס ולהתרעם- מעביר הוא את רוח האדם- אבל אין בו כדי לעורר מהפכה נפשית בלב מי שהוא. לא ביתו - בית יהודי מלומד וחוקר צנוע- שחי לו בשני עולמות רחוקים זה מזה- בעולם עברו של עם ישראל- שזה היה עיקר חייו- ובעולם בית הספר- שטפל היה לו- הוא שהעמידו על אותם הדברים- שבאו לידי גילוי מפתיע ומדהים במחברת ההיא• בני היהודים המשכילים מעולם לא הוציאו מבית אבות לרשות ישראל הכרה יהודיר־ג עמוקה- רצון ושאיפה חזקה של שנוי ערכי ישראל. הם שמשו על־פי רוב התגשמות שאיפותיהם הגלויות והכמוסות של אבותיהם: לגדל דור של אנשים משכילים רואים את עולמם בחייהם ואינם דשים בבצת הגלות. ואם בהם לא נתקיימה תאותם כי הרי סוף־סוף נשארו יהודים פשוטים- שבתוך עמם ישבו ואת תורתו ידעו ועל־ פי הרוב גם שמעו לתורה זו-- הרי בבניהם נתקיימה בכל מלואה: הללו כבר היו דור שני לגאולה. לא בתוך בית אבותיו של פינסקר אנו צריכים לחפש את המפתח לחוברת ההיא- לאותה היצירה- כי לא נמצאהו שם. אמנם- דורות אחדים של לומדים מופלגים וחוקרים צנועים שקדמו לו ודאי ובודאי שהעניקו לו מטיבם- מצניעותכם ומיושר לבם• אולם כל המדות הטובות האלה באו לידי גילוי בעבודתו בתור רופא בתור עסקן צבורי בתוך "חברת מפיצי השכלה בישראל» ואתר־כך בין "חובבי־ציוף הראשונים. אולם אין בכתם להראות לנו על קצהו של החוט׳ שנסתבך אחר-כן בפקעת זו של המחברת. ולא באודיסא היהודית׳ ששם גדל- למד- הגיע לשנור־ו־ בגרות ועברו עליו רוב ימיו ורוב פעולתו - אפשר למצוא פשר החידה הזאת: קבוץ יהודי זה- בלי מסורת יהודית ובלי יגון יהודי עמוק- עיר זו של עוברי עברות וקלי הדעת לא יבלה לגדל ולסרגם לוחמי מלחמת הגאולה וחולמי המשיח היהודי. אמנם משכיליה המרובים של אותה עיר׳ שכבר נתפנו ממצוקות הגיטו הרוחני- שכבר הוארו עיניהם באור המדע וחילוניות החיים שבאירופא- ודאי ובודאי שישרו את הדרך לפני השקפת־עולם אחרת- אנושית ביותר- עליזה ביותר. אולם ההשקפות החדשות על החיים ועל העולם שנתפתחו בתוך הצבור היהודי בכהן היה לגדל־, עסקני־צבור מטפוסם של חברי החברה להפצת ההשכלה בישראל- שדרכה באודיסה לא היתה קשה ביותר• לא! לא בית אביו ולא סביבת אודיסא יסבירו לנו חזיון זה של המחברת ההיא• עבודה חשובה קבלו עליהם הד»ר קלוזנר וביחוד א. דרויאנוב שהם רוצים להעמיד אותנו על חייו של הד״ר פינסקר ועל תולדותיו. יודע אני ימיה הראשונים של מלחמת העמים הגדולה הביאו לשלטונות מסלת־הברזל שבכל הארצות דאגה נוספת על המון דאגותיהם של שעת מלחמה: הוטל עליהבם להתחקות אחרי בני הנעורים היוצאים לדרך יחידים- בלי לויתם של אבות ואמהות. חובה היתה עליהם להחזיר על־כרחם כל אלה בני הנעורים- שהמלחמה רמזה אליהם באלפי עינים קורצות והוציאה אותם מבית אבות- מבית־ספר לשדה הקטל• כי לא היה בית בעולם- שקול המלחמה לא הגיע אליו- ולא היתה משפתה- שהקטנים לא התעוררו בה לצאת למלחמה- לקחת חלק בשנויים ובמהפכות המתרחשים בעולם: הבל היו שרויים בחלום המלחמה- בנוראותיה ובגבורותיה• רובם של אלה-העצלות והיראה היו מתגברות עליהם והיו נשארים בבית! רק בדמיונם המשיכו לרקום את פרשת גבורותיהם! רק יחידי סגולה- העזים והנלהבים ביותר- היו מחבלים במד־ז תחבולות עד שהיה עולה בידם להגיע לשדות המלחמה׳ ששם היו צריכים להתנפל על האויב העז והנמהר. בדמיונם הנה מחנה עמם משתער אל האויב- שהעיז לבוא אל ארצם האהובה- השורות הראשונות נופלות תחת מטר הכדורים של האויב- מהומה קמה במחנה עמם- השורות הבאות אחרי הראשונות נבוכות- מתכוננות לסגת אחור! פתאם מופיע ה ו א - היחןדי- מרים את הדגל שנשמט מידי הראשונים- מתנפל בגבורה על האויב- אחריו נמשכים המונים המונים. האויב אינו יכול לעמוד בפניהם והרי הוא נסוג אחור! האויב בורח ונופל שדוד במערכה- הוא נוצח. ומי הביא את הנצחון על האויב הקשה והאכזר? הוא. מי הביא את הגאולה הנכספת לארצו? - הוא ולא אחר! ובימי שלום?-נטפלים הילדים בשעת קריאה בספרים לשיירות ציידים עזים- שעורכים ציד בערבות הודו ואפריקי- בבי לויה הם למבקשי הציר הצפוני העטופים עורות חיות ומשרכים את דרכם בערבות הרחבות לאין קץ קפואים בקור הנורא- מתחברים הם אל העזים והכובשים עולמות חדשים- חבריכם הם בדמיונם אל סיעת מסיונרים המכניסים תחת כנפי השכינה שבטי פראים- עובדי עכו״ם- נרגשים עד יסוד נפשם- כשמגיע אליהם הד קול מעשי הגבורה של גבורי־ עמם- שעמדו לעם בעת צרה וסכנה. ואם ספרו של זולא: "החופרים" יזדמן לפניו ובעל נפש יתרה הוא הילד - ונשבע להלחם בעד יושבי חושך וצלמות אלה. אין אף ילד אחד בעולם שלא יגבר עליו הלום זה או אחר בימי חיי הילדות הנפלאים שלו: את כל הנחשים הרעים שבעולם ה ו א ירוצץ את גלגלתם- את הציר הצפוני- שעמלו מבקשיו בו- ימצא הוא- ואת בני האדם יוציא מאפלה לאורה-הוא. וילדי ישראל- בני הרחובות העזובים מאלהים ואדם- על מה חולמים הם? בן־ לויה הוא הילד הישראלי לכל חולמי חלומות- שותף הוא לכל רעיון טוב׳ אולכם נוסף על חלומות אחרים הולך ומתרקם בלבו הער והרגש חלום פלא אחד- מעורר ומגרה - חלום הגאולה. עובר החלום הזה מאבות לבנים- מדור אחד לשני במשך אלפים שנה ויתר- נודד הוא ממדינה למדינה- מתגולל ועובר מבתי עשירים ורוזנים שעלו לגדולה אל אהלי החמר- מתדפק הוא אל כל הדלתות של בני היהודיבם המפוזרים בבל הארצות והמדינות! נפתחים לפניו שערי הלב ברוחה-חלום הפדות הוא. רוחש הוא החלום הזה בלב כל דור יהודי על עולליו ופעוטיו- על עלמיו ועלמותיו- זקניו וזקנותיו. ממלא הוא את כל החלל ומשרה מרוחו על הכל. מפני מה עיני ילדי ישראל עצובות הן? מאין היגון המיוחד השורה עליהן אף בשעה שהן מצטחקות ז חולמות הן את חלומן הן- את חלומן העצוב- המתוק והטרגי- חלום הישע והפדות• רובם החלום מטשטש אצלם מפני צרכי החיים וטרדותיהם המרובות- העצלות והיראה גוברות עליהם והרי הם מקפלים את חלומם באנחה- בזו האנחה היהודית השוברת מחציתו של האדם! מיעוטם יוצרים תורות לעמם׳ תורות גילוי- תורות גאולה. יש ומתנכרים אנו אל החלום הזה- מבריחים אותו מעל פנינו- אולם שלטונו חזק עלינו- והוא מעיק עלינו עד שאנו מקבלים שוב את מרותו על עצמנו. ישנן תקופות חשובות בתולדות ישראל- שבהן הוא משכין את שכינתו בכל בית ובית מישראל- פורץ כל הגדרות שחסמו לפניו את הדרך אל לבות הדור• בשני הדורות האחרונים מרובים היו חולמי הגאולה ברחובות ישראל: רחשי הגאולה ושאיפותיה תססו בכל מקום• ניצוצות ניצוצות ניתזו ממנה לכל העברים. ניצוץ