Mannheim
Compact Memory

Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. [Seite]

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Rimmōn
Volume
1922 - תרפ״ב
Issue
1 (1921)
Date
1921-01-01
Page
[Seite] (sequence 21)
Language
Hebrew
Belongs to
journal issue
OCR quality
57% known words query
IRI
…/4926100-6614011-6350417--023-4926121
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

ישכר-בר ריבאק• אף הוא ראה- ככל האמנים בני־דורנו- את דזיוטו וגריקו ונזדעזע מרגש הקורבה. ביהוד חזק בו רגש הקורבה כשהוא שומע בחוגו ספורי־מעשיות על צדיקים ומקובלים. וכשהוא מסתכל סביבו בבית־הכנסת הישן (עוד יש בתי־כנסיות מן המאה השמונה־עשרה- שכפותיהם וקירותיהם מכוסים ציורים) הוא מרגיש שוב בקורבה זו. והוא מתגעגע לצייר כדוגמת הציירים הנודדים ההם- שהיו היום בק״ק וורמייזא ומחר בעיירה נכחדת קאפיס שבמדינת רייסן. ומשונים היו הדברים שציירו: תמר ואניה ולויתן הנושא על גבו את העיר וורמייזא - ואולי ירושלים היא זו- עיר החזיון והגעגועים ד גם פטורי־ציצים ומקלעות וערבסקות צייר. באמנות עממית זו התמזגו עולם המזרח רב־הדמיון וההזיה בעולם הרגש הסוער של המערב; זוהר שלל־הצבעים של־1 המזרח הועם על־ידי נגיעתו בבארוק העכור• השרטוט הדק של בן־המזדח ארך־הרוח נעשה בידיו של האמן היהודי העממי יותר גם ופשוט ומודגש. ראשית התפעלותם של שאגאל- ריבאק ואחרים כמותם מציורי־ קיר אלה היתה. מה שראו כאן הכריע כל אופן יצירתם והתור׳ דרך לרגשותיהם. לעומת העדינות המהוקצעה והנוי המצחק של האמנות בשנים האחרונות- שתמכה יתדותיה ברוקוקו של חצרות־מלכים וברומנטיקה הבעל־ביתית-בשנים שלפני המלחמה חשב ר,אימ־ פרסיוניזמוס לרדת עד לשטחיות של טרקלינים-יצאו החדשים. והיהודים בתוכם- קוממיות בפשטותם. דוקא תנועת יד כהה זו של הפשטנים ושל האמנות העממית שנמשכה עד המאה השמונה עשרה- זדוקא קוצר־יד זה - הם שנצחו בכה האמת שבהם את התרבות היתרה של האיסטניסים והנמושות. היה כאן מרי והתקוממות- קול מבשר גידולים חברתיים חדשים- תוספת כהות רעננים לאמנות שנצטמצמה בארבע אמותיה. ומה הם רוצים? היהודים שבהם מתפעלים מבית־הקברות היהודי- מן הבית היהודי- מן הרחוב היהודי- מבית־הכנסת• תאמר אף האמנים של הדור הקודם עשו כן: גוטליב- הירשנברג- פיליכובסקי. אבל בני הדוד החדש בודקים נפשם ומוצאים שלא למדו מן הדור הקודם ולא כלום. כי אין הם מבקשים כלל את ההוי- את האתנוגרפיה ואת האניקדוטה. לא את השבת בבית יהודי באים הם לתאר- אלא את הנשמה היתרה של עצמם. אם באמת לא למדו כלום מבני הדור הקודם? וכי אין דרך העולם בכך- שתקופת הכנוס והסדור קודמת לתקופת הסגנון והשקול והבירור? נתבונן נא להתחלת השתלשלות האמנות בעמים הצעירים של התרבות- הרוסים׳ הליטאים- הפינים. תשובה למסורת העממית בחבה יתרה׳ כנוס אתנוגרפי - זוהי מדרגה קודמת ליצירה עצמית. ומכיון שאנו רגשנים יותר מעמים אחרים בראנו ציורי־מנהגים רגשניים ולא ריאליזמוס עז כקורבד׳ הצרפתי. וזהו שהצעירים מונים את האבות-שלא היו ריאליס¬ טים קנאים. שכן היו מקילים להם כיום את עמדתם- היו יכולים להלחם בהם ביתר שאת וביתר עוז• הריחוק היה גדול יותר. אבל הריחוק גדול הוא גם כך. הנה בא ריבאק ומצייר יהודי זקן. פעמים לאין מספר ציירוהו- בנוסחאות אין קץ• כולנו מכירים בהם ואהבנו אותם בנעורינו. אבל היהודי של ריבאק אחר הוא• לא לשם המסתכל בא לכאן- אין הוא זקוק לרחמיו. עומד הוא כמוצק־נחושת- נצחי- נעלה- זועף- עולם הזקן (אוקטובר 1917).

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.