Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 6 (ו)

Li•/?•;׳•.., אינו בכל ימות השנה אלא בנין עץ דל בסגנון בארוק כפרי. האמנים של היום מכונים בשם אכספרסיוניסטים. אין הם רוצים כמוני(Monet)׳ פיסארו וליברמאן האימפרסיוניסטים לאחוז ברושם המקרי שעשה עליהם החזיון ברגע מסויים׳ אלא מבקשים הם את הפרצוף הפנימי׳ את תוכו של הדבר• האמנים החדשים מכונים גם בשם בעלי־הזיה. כי זקוק הוא האמן החדש להתעמק כולו בדבר׳ להתמזג בו כדי לעמוד על טיבו - ואולי טיבו של האמן עצמו הוא?-כשרון זה של התלהבות׳ שאנו מוצאים אותו בימי הכינים ובתנועה שכנגד הריפורמציא-נפל בחלקם של יחידים בדורנו בעקב המלחמה והמהפכות שלאחריה. רבים מקוים׳ שכשרון זה של גלויי־עינים יוליד אמנות דתית וישיב לתחיה את אש־הדת באמנות. שוב יהא האדם הנאבק נושא לאמנות׳ אחרי שהאימפרסיוניסטים הורידוהו למדרגת טבע דומם. שוב האופק של האמן מלא צלמי המיתוס והאגדה. הלך־הנפש של חורבן־העולם׳ של האפוקליפסה׳ ההזיה של הנביאים - אלה הם המניעים העיקריים של היצירה האמנותית החדשה. נגד פנינו - דנטה׳ רמברנדט ומשה. רחל ווישניצר־בדנשטיין מלא. בגדיו שחוקים׳ סביבתו פעוטה׳ כשעון זה שבירכתים. מי לא ראה שעון כזה בחדר־כירה או בפרוזדור בית יהודי במושבות בגי ישראל? אדם זה שעל־גבי הבד אינו לא חביב ולא שנאוי עלינו׳ אלא פשוט-ישנו' ואנו מרגישים שהוא הוה וקיים. ריבאק מפעיל רושם זה על־ידי מלאכת־מעוקבים רחבת־ ידים ועל־ידי מדת־גודל יתרה. אבני־הגזית הכבדות׳ שהוא מרכיב מהן את התבנית׳ עושות עלינו רושם של הרהור דומם ושל אל־מות כרושם בניני־אבן. מתוך מלאכת־מעוקבים זו שסגנונה רחב״ידים עלה בידו לסלק לצדדין כל טפל ומקריות שבחזיון. בדוברובנה הסמוכה למוהילוב ע״נ דניפר משתער בית־ הכנסת הישן(עמ׳ י״ז) בשפעת הפלאסטיקה שבו. על־כלפנים ראה אותו ריבאק בכך. לא בכפיפות המדוכדכה והנשברה של הבנין הישן הרגיש כאן אלא דוקא ברגש העצמיות וברצון־החיים שבנפש עצמו. מהלך־השרטוט וחלוקת־האור משתעבדים לרצונו וכך נברא בהידור רב בית־הכנסת שבשקלוב(עמ׳ ד׳) המתרומם אל על ומזהיר עם שקיעת־החמה באור־יקרות-ובית־כנסת זה U . . ח •מ . K a 'ז. i-i ז: מתן תורה. מן ההגדה הסאראיובית (המאה הי"ג) שיצאה לאור בשבת 1898 ע״י דוד קויפמאן. ר