Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 4 (ד)

L* '*,j vW ■ ־■!י- »<*7 ■ i XXA ־«*'׳״״ ״■ F .. ' >, בית הכנסת בשקילוב (אבגוסט 1917). הר סיני. למשל׳ אנו מסתכלים גם היום ברגש׳ (עמוד ו/ מ ת ן ־ ת ו ר ה )• משה עומד ממעל לראשי העם וערפל־עשן חתולתו. לשונות־אש כמין זר סביב לו והן מטעימות את הקו הזקוף של דמות תבניתו. מבטו אינו מכוון כלפי העם שמלמטה אלא כלפי חלל־העולם- ובשתי ידיו אוחז הוא לפניו את שני לוחות הברית. ההמון שמלמטה הנושא עיניו אל משה משמש כמין בסים רחב ומובטח לתבניתו הזקופה של המנהיג. כל הציור מעור אחד הוא. תפלה לנפש המתרוממת ומסתכלת באלהיה• רק אמן חי בתוך עם חי יכול היה לחזות חזון זה. במאה השלש עשרה בארץ ספרד חי וקיים היה רגש זה של אחדות־האומה. ואף בלב צעירי־האמנים בדורנו רגש זה חי וקיים. נתעורר בהם רגש הקשר אל העבר׳ אל העבר הישראלי. במתיקות של צער ובעוז מר ונמהר מרגישים הם את ההוה המשותף׳ כי עם אחד אנחנו וגורל אחד לכלנו. ומתוך רגש זה יצירתם האמנותית חשובה כל־כך ומכריעה כל־כך ונעימתה האישית חזקה כל־כך. כי דורנו הדווי והסחוף צמא לבטוי. דורנו מתבקע מרגשותיו העצורים. מקצף ואהבה נעכרת׳ והם תובעים ביטוי. נלחם הוא היהודי לעצמו ולאחרים. ישכר-בר ריבאק ויש בו כדי לזעזענו גם היום׳ לאחרי שש מאות שנה באותו כח ועוז שבשעתו. נניח לרגע שאלת האמצעים שהביאו לידי פעולה עצומה כזאת. כי סוף־סוף לא האמצעים בלבד מכריעים. אמנותו של דזיוטו אמנות של שטח היא. ואילו של גריקו (Greco) שפעולתה רבה אף היא. אמנות של חלל היא• דזיוטו מעמיד את דמויותיו בסך בקדמת הציור. ואילו גריקו מעמידן בעיגול ואינו נמנע מהפעלות של חלל. אדרבה׳ דוקא על־ידי שהוא מסמל את החלל כמין כלי המחזיק את התוכן יעלה בידו ליצור סביבה פיוטית זו שאין דומה לה׳ התלהבות והתפעלות מסתורית זו. שציוריו מצויינים בה. אמנותם של דזיוטו וגריקו דתית היא. בלי אש־דת לא תצויר כלל. והוא הדין בציורי ההגדה־של־פסח מימי הבינים. אף בהם הדבקות הדתית היא שעושה עלינו רושם חזק כל־כך. דוגמאות נאות אחדות מהם אנו מביאים כאן. האמן עשה את מלאכתו בכובד־ראש. הסדר מצור, קדושה היה לו ולא סתם מנהג מיוחד במינו. בתוך עמו ישב ואת חייו חיה. ולפי שרגש השייכות אל העם חי בקרבו היה כל סמל וסמל קדוש ויקר לו. בציור מעמד ד yr *