Bleṭer far idisher demografye, sṭaṭisṭik un eḳonomiḳ · 1925-01-01 · Nummer 5 (15. Juni) - נומער 5 · p. [Seite]

/• 5 ד״ל ס> היממקד 76 יזז) איץ כן *עה״ב או חתן נעח״נ דואש הןןפ נילערמגו םלאנת טװזה םלאכה און װיל ז׳־ך אײן קוםון גח״ק קודם חחתתה ז$ל ער נעכץ אײן <ךןי נעלט נםי התיקון״ אגר מםשות איז טחױיב זנוזײן איץחתץ נעד״ב אזנה אחת תם עד םוז געבון אײןמט״תעל מני ישנים קמדם ונם איז טחוײב *ו ניץ לבעלי בתים זנו ארנעגנץ םון עסיק שנה אחת און צו נעמן בעד מעת לעת כםי תיקון הימץ, $געד אײן בן בעה״ב או חתן בעה״ב װאש קק איץ אנזזײ מלאכה יהי׳ םה ש׳דד׳, אוי חתיכה דאיםורא איץ צו נעםן להחבוא קודם החתונה און םשיםא אחד החתמד* אנעד װען איץ בן בעה״ב או חתן בעה״ב ה$ס ניןר דך נים נילערמם קץ םלאכה *װן ער וױל זײ איץ <ץםן בת״ק נאך דער חתונד* אװ ד$ט עד זםן ארכא עד של׳טח יטנים אחר החתמז•* אבער װען איץ בעה״ב או חתן בעח״ב איז עוסק בםמא וםתן יהי׳ םה ׳צױהי׳ אזו איז חתיכא דאיםװ־א איץ צו נעםן נח״ק און דער נבאי חדש, וממו װעמ םאםף דץ ׳צזמנה אנ׳צויס םון דעשט דענן כאלו עובר על החחם חוץ שארי קנםים וד,עברת םהתמנות ־שלו אשר לאױכל שאתחנם ׳צומנה אנשים האבון קיץ יכולת ניט אםימ כ״א אנשיפ לעשזת םשר עם שוש אדם עםד איזה תיקון. יט> אײן בן בעד״״ב איז ניט נידעכנט םאר אײן ױנג נייא װעםן ער װעט זיץ אויף דער םלאכד״ אםילו דער בעד״״ב ה$ט ב״ ױנגען אדו־ נער א״ ומאװאריש א״. כ> חתיכה דאיםורא לשום אדם מח״ק צו קוםן איוד״ מערוםי׳ משום אדם שהוא חוץ לח״ק שלנו, וכאם ער װעמ קוטן אזי איז די מערוםי׳ בטל ורשות לכל אדם מח״ק לילך להםערוםי׳ הנ״ל ולעשות כל םלאבת חוץ שארי קגםות אם לא שיש לארם םחויץ כתב םעדוםי׳ שנבד״ מבע״ם בעד חוב שהױ לו עלױ אזי טותר לכע״ם לקטת מאדם החוץ ד״ג״ל♦ כא) חר״א שאץ החברה רשאין לםכוד איזד״ מעדוםי׳ אבל אײן נעד״״ב דעם אנדרץ םאנ ױא םאר קוםון ובאם שיעברו שמנה אנשים או הגגאים און װעלון םאר קוםון אמד״ מערוםי׳ אזי ױקנםו כל אחד עשדד״ ישנים קשים על אלוםי ד״קהל ועשהד״ ר״ט על ד״חברד״ והחנירד״ או המכר במל ומבוטל כהרס ד״נשבר ואחד ק דחבו־ה ינול לעכב ובהעברת ד״תמנות שלד״ן. נהיג בסון כב) בל צרד״ שלא תבא װען עש װערט זיץ אמה אלמנה מאיזד״ בעה״ב מח״ק און װעם נעםען איש אחד שד״וא בע״ם אזי מוטב. ובאם זיא װעם נעק איש אחד וואש נים בח״ק אזי מאר מן אים ניט איץ געטן אםילו אם יתן כל ד״ון דעלםא ואחר מד״חברד״ יכול לעכב ובאם שטגה אנשים װעלון עובר זיץ אזי הקגם לכל אחד עשדד״ ישנים כג״ל. נהוג במן םג) װען אײן בעד״״ב נעמט אײן םועל, ז$ל עד אים אײן שרײבון להטנקם טד״חברא און מח זיך נוהג זײן כםי התקגות ד״קדמונים ובשעת איץ שדײבץ לדםיקק מוו דער םועל נעבון םכל זהב שלשד״ נ״ םוייש לגבאי חדש על הגנםות החברד״. און איץ נער מוו נעצץ לםי הת־קון על הבנםות החברד״ עד הי׳ דלמםד״ לא היד״ משגיח על חתיקון כ״ג ומד״י׳ רלםטד״ ע״ב גל ב״ת שתיקץ הלז הוא בתוקםו ובחד״א לעבור על התיקץ ד״לז״ נהיג בו) כיר ע״ב מנ״א אנשים ומפרוף בל התבוזא אז עש איז איץ איםור נמחו צו ארנעםץ על טאנדעם ר״ן לטריצים ד״ן ליהורים פד״ קיד־אן אםילז אם יתן כל הץ דעלטא ואחד םהחגרא יבול לעכב ובאם ב״א אנ׳צױם ד״נ״ל װעלץ עובר <יץ אזי הקנם... כחק ולא יעבר♦ כ״ח) נם קיץ ימגר םזק טאר נים ד״אבץ קיץ טערוםי׳ עד עשרד״ שניס אחד החתונד״ אםילו ע״• נבײת עדות אנער צו ץםץ םערוטי׳ הדבריה זזנײל אױ ױ־״ױ בשותםות און װען דער עדשםער איז ױא ניןבל בחרם אץ װעט ז*נן, דעד אץ דעד אמ ניװעזון און ה$ט דץ־ נישיקט טמ עד אװעק גיץ אם לא דער אנדחר װעט םקבל בחרם זיץ רז איך נץ ניקעמץ נים ע״• שליחות מ־־״ שנזכר ע״י דבל דיא כשותטװ^ לםד) װען כטה טריצים שסײען אין אײן הארבעדינ װ״םריצים נײען םון חארנעדנ אץ טארק און נע״מ ר״אבון בקוםן איץ םריץ אץ אנדדד״ בע״ם חאבון בקופן דעם אנדוזן מ־יץ און דיא בע״ם קומן םים דא טריצים אץ דער הארבעדנ״ אזו ד״אט אײנר נישט צום אנדרץ און איטליכר ה$ט זוכד״ ניװעזין צו יץ םריץ. און װען איץ םריץ אמ נןן־ אין דעם האו־בערינ זײנן אלי זישוחםות צו דעם םריץ, װאש זײא ניםען אץ דעם הארבעדיכ לב) װען אײנר װעט החהאד״ טןץ לטי תיקון, ח ער ה$ט גינוםן זאדאטיק ק הפר־ץ און אננדוד װערס קומק אץ װעדם םאר קױםן ארנעם אדר אױף נעטן על ד״תרזד־״ און װעט מקבל בחרם זיץ דו ער װײם נש םון קלין התדש־״ אמ ער םטוד םקנם אבר רװחים םוז ער םארם אװעק נעבון דעם װאש ה#ם החדאד״ נים$ן. ובאם ד״שטש װעם בחו־ם זאנן, דז עד ה$ט אים החסװ־״ ניטאן דא םמ ער הװחים אוזעק געבץ און אחנעט נעלט נים צו רעכענק ונם ױקנפ לםי התיקון. גהוג לג) װען איץ נע״ם נעטט אױף ארנעט אץ ה$ט זאדאטיק לםי תיקון אץ לןףט ד״תדשר טאן ובתוך החראד״ זאנט אבע״מ צום שטש איך ה$ב איץ זאדאטיק םץ םדץ הנ״ל אץ אמ תיבף םקנל בחרם על דבו־ים שלו אמ דער םריץ בשוחםות. ובאם ער װעט ניט םקבל בחרם זיץ תיבף ט$ר ער דעם ערשסץ קיץ שאז־ין טאן בקנם לטי ד״תיקון. גהמ לו־) אײן נע״מ װעט גאך ניץ הםדץ װאש טען טוט ד״תו־אה אץ יד״י׳ םי ש׳ד״י׳ םחחברד״ װערט זאנן צו דעם נע״מ נים נמא סןך מען ה$ט התראה ניטאן על הםו־יץ הלז, םוז ער *•טרעטן מן הםדיץ ובקנם לםי ההיקון. גהיג לד״) װק איץ נע״מ נײט םץ־ אײן פריץ, םןך קיץ אנדרר נע״ם ניט צו טרעםון צו רעם טריץ מיט םחװ־ד״ און װק דער םריץ װיל דנגן םחורד, נײא אננדר נע״ע מוץ זױא װײזץ סחװד״ און םוזץ זיך טײער ד״אלטון אץ טארץ ניט םארקוםן בקגם לםי תי׳קון. ב תקגות השײכים לוד׳ק (סעיטיס: י״א״ י״ב י״ב י״ח, י״כ כ׳, כ״זב כ״ג כ״ב כ״ו״ כ״ח, ל״ם״ ם׳. ם״ד, מ״וב ם״ו״ ם״ז״ ס״א) יא) םד״ שםבואו־ נתקנות אז עש אמ אסויד צו ר״אלטץ חברותה יד״י׳ כך װעד עש איז אלט ארבעים שנה דװקא רשזת לו לעשות חבחחה עם אמד״ בעד״״ב װאש עשחד״ שנים אחר החתמד״ חזקא ודא כשוס ענץ אחר בעולם. נה״ יב) אץ לד״חזיק נחבחתד״ עם טי שאעו םהחבו־ד״ ולא יחי׳ ױחר טשנים בחבחחד״ לבד םועל ונער. ינ) איזה בע״ם װעט גיץ טיט מענדלערייא און װעט ניץ םים אמד״ םדץ רשות לאהד מר׳תםחר״ אװעק צו נעמן,