Bleṭer far idisher demografye, sṭaṭisṭik un eḳonomiḳ · 1925-01-01 · Nummer 5 (15. Juni) - נומער 5 · p. [Seite]

סו) באס איזה בעה ב םח^ק זועס מטיין אץ נ$ןס ונס וךזז אעת בעה״ב װעם אוך מםיץ אץ נאם און אײן סריץ װעט םרענזן איץ בע״ם אױ אץ להאשה הנ״ל מום חלק םטלאכה הנ״ל. ובאם װק איץ אמת בעה״ב מעם נק םים איץ םריץ אודד ויא װעם הימץ איץ םריץ נײא איץ קראם, אװ םןך קיינר איר רט נורם היזק זיץ ױש לה דץ בעה״ב וכל זה כשיש לה בעל אבל אלםנה יש לה דץ בעה״ב עיץ םי י״ח. יח) װק איץ גע״ם איז ניט בקהלתינו או עד איז מן־ילתינו אץ איז נים בבױ^ םאנ ױץ װיינ ארף נעמן איץ ארנעט ונם התואה צו ט*1 ונם אם צו טד^נן ארבעט לםריץ עם שוםר כמו בעלד״ ונם ױא בקוטט אײן סוחר או םריץ ברחוב און אץ הארבעדינ, ם$ר קיץ נע״ם איד קיץ שאדץ םןץ אף םאװאריש * או נעד איז אק דן. יט) װק אײן םריץ בלײנט שולדינ כ״ה זהר להנע״מ ניהער דער בע״ם קוםן לננאי חדש או לדיץ אץ םח םקבל בחרם ױץ על דברים הנ״ל אץ התראה ט$ן לנל החברה ולא יוזתר או םעם אחח ױא החראד, והנבאי חדש מחוײב-לכתוב נםנקם, ח עד אט שץ התראה ניםאן ודיתראה לא םחות םחמשדי ועשדים והר, ונם או ער נלײבט חײב לערך םאה *הר, אזו םענ עד שני םעםים החראה טןןן אץ װק שץ יוהר אז פאד, זהר שולדנ, טאר ער טער קיץ התראה ניט טק דק שני םעטים. אכן באם אײנד װעדט םאדט ארף נעפן אזו איז דעד עדשסער, װעק עד איז שולדנ אײן חבר. כל זה תיקון הקדום וכהיר ע״ב שאם נ״ח דיםױץ כ״ה זהר וםשיטא ױחר לאחר שיחרה כנ״ל אױ שײך כל המלאנה לו לבדו ואץ לזדים אתו םיד. ע) װען אײן םדץ םרענט אױף ױץ בע״פג ם$ר דעד אנדרד בע״ם ניט ז$נן אז דעד נע״מ איז נים היא אדר אנדרי ערםוח, אץ װען דער םריץ םרענם אץ ער םירט אים אץ ריױז, םוז דעד נע״ם אים נעבץ אײן םירט חלק. כר) װק כםה נע״מ שטײען בײא אנגדד אץ איץ םדץ קומט אן רוםט אײנעמן, אזי האבץ דיא אנדרדי גישם דער צו. אבר אײן םריץ, װאש נײט מים דיחײט או עם הלאםר * אץ דער חײט אודר דער לאםר רוםט דעם בע״ם םיק נ$מק און דעד םריץ ריפט נים, אלו זײנן אלי חבידים. כה) װען אײן םריץ איז מיט דיא װײברה אץ דער םדץ נײט אץ קחןם און דא װײברה נײט אין איץ אנדרד״ גךאם אץ נע״ם האבון בקומען הםריץ אץ אגדח־י האבץ בקוםק דא םריצחה אץ ביט לבעו קומט דער םריץ אין קראם װאו ד װײברה איז, יאלין דיא בע״מ של דיםריצתה טקנל בחרם זײן אוב הםריצתה דיאס ניבעטץ ארבעט אזי דיוא בשוחםות לאחר קבלח חרם. באם זױא װילון ניט טקבל בחרם זײן דיאבץ דיא בע״מ װאש נײען אחר הםדצתד, קײן חלק ניט צו ד נע״ם װאש נײען נ*ך אחד בעלה כלל וכלל. כט) װק אײן נע״מ װערט זיץ אצל םריץ אץ הארברינ און אננדר שמוקלד או חײט װעט קומן ע״י ױ״יי׳ מי שיהי׳ או בעצםו, גיהער דער ערשטר בע״ם רײדץ צום אנדרץ, װיא בי׳זמו נױןוםן לדיםדץ ניהעד דער אנדרר צו רײדץ זײא דוא מקבל בחרם װער דא איז ניװעױן אץ ה$ט דר נורם היזק ניװעזץ אזו װער איך #םטרעטן״ באם דער ערשטר װעס נים םקבל בחרם ױץ על ממייזײר ■חרל• קירונןזי• ט$וון אים אין םארק ניט אװעק נעםן עד שיטא לקראם. אץ װק ,איץ בע״ם בקוסט אײן םדץ אץ אנזדה נאםץ ניט אין מאוק, אױ םוחר ד דלך אחרױ אץ ד בע״ם װ#ש אין קסןם זײנן זײנוק זײא קק חבדנג נ) ע״ר חיקון הקדום, רז מן ז$ל ױך נוזע זיץ, דז װען איץ םדץ דננט םחודה ט>ןר אננדער ניט םארקוםץ שלשה יםים. ובהי׳ עלה במוםכם רװקא עד שלשה יםים, אבר נ$ך שלשה יטים נק־םען דעם םריץ אנדדדי בע״מ אף םיט דעם ערשטץ אזו קוםט דא ערשםדי קײן חלי4 ו) אודוח בארװע* שיה׳ כמקדם דדיײנו נאם שיהי׳ שײך לטעדםײא, אזי שײך דימלאכה לבעל המלאבדי לאוחו בעל דיטעדםײא. אכן פשיזדטן איזה בארװד׳ מחיל הטלך או םשארי מדינות' אױ שײך לבעל ריבית שיקזז המלאכה שני חלקים וחלק א. נ שײך לדיתברד, ובאם כשיהי׳ דיאדץ שיתן דיםלאכה איזה םערוםײא, אזי שײך לבעל הםערוםײא שלשדי חלקים וחלק רבע לריחברד, ז) רשוח לכל א״ מח״ק למכזד ולדישכיר ולהשאיל נער או םועל שלו לכל מי שירצה רק בריצױ הנער או דיםועל כל הטשך שלו. רק כשימכור אחד נעד שלו אזי אין רשאי ליקח נער אחר עד בלות משך של הנער שמכר. ח) באם שיזדמן א״זדי םריץ או סו־חר שיצפרך לכמדי בע״מ על איזה טלאכה און ער װעט דעען דיא סלאכדי אץ װעט ניט מושװדי װערץ, אזו איז דער סוחר חברותה נ״ ימים, אם לא ער װעם אן םרעםץ עם בע״ם אחרים נלי שום עדמר׳ ואף ע״ם שיקנה דיםוחר דיסלאכה דינ״ל אעם״כ ד׳חברותת בםקומד■ עומדת עד נ׳ ימים על םלזגת אחרים ומ״ל♦ יו׳ו־) באם שיזביד איזה םריץ לאיזה בע״ם בשםו או בכינױ ליתן לו איזה םלאנה אזי אין רשוח לשום אדם םח״ק להױק אותו אף שאין הםריץ הנ״ל מערוםיא שלו. אכן באם שיגוא אוחו הנע״מ שנזדםן לו הםריץ הנ״ל לדיבע״מ ששאל דיםדץ ױניד לו מדיםלאכה דינ״ל, אזי יש לו חלק שליש טאותו הםלאכה אכן כשיהי׳ דיםריץ דג״ל מערוםיא של איזה בע״מ אף שיזניר לבע״מ אחר בשמו אינו רשאי לילך לםדץ הג״ל רכ ששײך לבעל המעריםסג יא) באם שילכו כמה םדצים ברחוב או שיהױ בשטאנצײע אחד או־ בחנוח מכל.... ױהי׳ ניניהם איזד׳ םדץ שד׳ו־א םעדםיא של אחד מאנתד ח״ק וירצדי דװקא שהבע״ס שלו יעשה דיםלאכות שצדכים הםריצים אחרים וכמה בע״מ עומדם בשכיל דיםלאכות הנ״ל אױ יפולים לעשות כל םעולוח וחחטלות ליקח הםלאכות אכן כשלא יהיו נאםשר אױ יטלים לילך ולהחרות לנעל דימעדםיא על שני אוםנים דדיײנו או שלא ליקח בלל דימלאכה הנ״ל או שיקח ױחלוק עטד׳ם חלק כחלק. יב) באם שאחד טהחברא יעשה מלאכה לאמר מערוםיא והבעל מערוםיא יברר שדיוא טערוםיא שלו אױ טחוײב הבע״מ הנ״ל לד׳חזיד לבעל הםערוםיא כל הרװחים בלי שום נבױ שכר םלאכה ונפ כל החפאו־ת שהױ לבעל המעדםיא דינ״ל םחסח תביעות והתראות מחוײב דיבע״מ לדיחױר לבעל דיםערוםיא עד ם״א וכל זדי אם התרו לו בעל סעדיםיא מקדם ובאם שלא דיתדו־י אין צדך להחױר רק הויװת״ יד) הבן יװ־ש סערוםיא של אבױ ואם אין לו בן ױדש זצ/נו או בן בנו או בן בחו באם שהזזא םחברדי דינ״ל ובאם שאין ױדש בתוך החבחדי נלל אזי ױרש דיחברה הנ״ל. ססווס םלגדסים פןו ^סחחגרן ןר<ר סיוס **י-חיל•