Jüdische Monatshefte · 1917-01-01 · 7 (1917) · p. [Seite]

222׳ Tnlmtidlsches. t Talmudisches. ל״תמיה נםלאה'/ : 1 כשתברח' רחידש;ישן אעתיק סש״ב על הגליון ,1תושביה ברכיה דיי מ״ב בד״ה ימאביייז ובי' — "עיין כצל״ח כאן רשקיל־יטיי טיבא עש חד מבית דינו הגדול ר,רכ הגדול בי״ה יעקב ג״ב דל רלבה היציבו כתיש׳ לזר. יהלא ב^א״ה אשור ליתן לאכשניא רטבל אשיר כהנאה של כיליי - יכעיגי יפ-יא דיא העירי מתוששיח עוייכין דיז י״כ ע״ב בד״ה יאה אכשניא דכאנוה פירשו שש כן דטבל אשור בהנאה וע״כ כיונתש בהנאה של כיליי דכשאר הגאיה נש טבל נטור מותר ועיין םל״מ כם״כ מהל' הריבית הלי י״ד ובטנחה חניך בצוה בש״ד. ולשי מה שהעלה בצל״ח כאן י“ל דדביי ההיכפוה מתאימים זה לזה - דכאן פירשו מטעם פריעה חיב להורות דאסייי בטבל איי שהופרש ממגי הרימה גדילה והרימה מעשר ולא מעשי עני — וקמ״ל דאשיר דפייע חיכי כממוני של עני - ובעיריכין פירשו בטעם דאביר בהנאה של כליי - דאשמע־גן דאי» אש ירצה לשי^ם לכהן דמי ה־ימה שכו יהא אשיר - ועור י״ל ־שי מש״כ בהיכפ' רעק״א בפ״ג דדמאי במלא איה_כ״ד דהא ראשיר לש־יע חיכי במביני שי1 כהן כטבל ובדמאי ש״ר ראשיי וקב"־ דשי־י ואפי״־ פליגי ב״ש יאשי־י - כך ניחא לדעת לדעה הפנשקים (היבאי בהיי״ט פ״א מ״א ררמאי) דהקנה חדל בדמאי 11יהן התרומה לכהן ולא לבכיה לו — דאילו יהשיבייש דרשאי לבכיה '1כהן - אמאי ש״ל י׳כ״ש דאין באכילין אכסניא הא בדמאי ל״ש דפויע חיכי כבמיגו של כהן כיין ךרשאי '1יטי־’ דמים בכהן — ואש כן י״ל דההישפיח בעייוכין ש״י1 כהנך פישקים דרשאי ,1בכרה לכהן יע״ב תייצי מטעש אישיר הנאה של כילוי". — כן כהכהי על הנליין — ועדיין צ״ע דלבה כחרי דייל,א בעיריכין כשירושש שם ודיוקא בברכות בשייושש האחר - יכפשחים ל״ה ע״כ כרייה אבשניא ו״ל: מפרש בירושלמי נכרים - והו ייא בידי דלא שירשו כלום. יהליש יאיהי בפירוש האייי הנספח במשניות החדשים לשניה אליהו להגי״א בדמאי שם - שהרכיב שגי הפירושים של תוש‘ יהד. דז״י1: ימאי דאיהא בירישייבי ראבסניא סיירי בנכיים אתא לאשבעינן דאע״ג ראשיי לפרוע חיבי בדמאי• אבל לנכרי ש״ד שאינו חייב ליהגו לגביי רק בשני דרכי שליש לכך ייא גזרי אבל בוודאי איני רשאי דאשיר להגות. הושש' עירוכין ע״ש - עכ״ל. ירא ביודאי פלא יצעייג לענ״ד. א״ח שי1 שכח - עזיה״ה. "טראל סר״נר רב דד,"ק כאשרעגען יהגייליח יעייא.