Jüdische Monatshefte · 1917-01-01 · 2 (1917) · p. [Seite]

50 Hilachitrbe• 1• Purim. שבין קרניה - ובנביא שלהי פרקין: א״ר אידי דחיצי״ה אשתי היית. ימיין שאשתו קרוי עגלה, לילא חרשתם בענלתי י1א בצאתב חידתי - עכ״ל. יכל פטסיטין בשין בר בראירייתא דטכין]. Auf die Frage des חת״ט zurückgreifend, muss zunächst bedarbt werden, dass die Anordnung der משנה aus einer Deutung eines Schriftverses erlliesst uud täglich סירים als rabbiniselie Institution aus der בשנה mit Hecht ausgeselialtet wurde. Zu חולין ס״נ ע״ב lehrt uändich יום אחד יים המיוחד טעין כיוז— מכאן :רבי אמרו חכמים כארבעה סרלדם בשנה המוכר בהמה להכירו צריך להיריעו - יעיין ברש״י שם. Jedoch bemerkt ראש ייסיז schon, dass dies sicherlich nur אבמכחא sei. Nicht so scheint es hervorzugeben aus dem סיריש הראב׳יד zu ‘בפרא פ' אמיר ח (Kd. Wien, 18f>2), der hier zwischen רבי und חכמים eine פלינתא konstruiert, wonach רבי blos den ersten Teil des בפרא gesprochen hätte, dass יום אחד יים המיוחד יטעין כרוז — und nach ihm die Anordnung tiir ערב שיבת gelten, während die חכמים behaupten, dass sie sich nur auf ארבעה פ־קים בשנה bezöge. Aber zugegeben, was unwahrscheinlich sein dürfte und auch aus פייייש הי־אב״ד nicht mit Kvidenz gefolgert werden kann, dass hier keine אבמבתא vorliegt, dürfte und müsste die Anordnung der משנה auch auf פירים, und zwar מז ^התורה. sich erstrecken, da ihre (Jrundluge und Ursache, die Vermehrung der Mahlzeiten, wenn auch מ־רבנן, aber immerhin auch an ihm l’Hichtgebot ist'). Di!■ Frage ist demnach jedenfalls berechtigt und zu ihrer Brutwortung könnte darum noch Folgendes zu erwägen sein. — An den vier'Festtagen muss — gemäss der דמחה^-l*Hiclil und dem damit zusammenhängenden Lehrsätze: 'אין ’צמחה א^א בביצי — Fleisch bereitet werden sowohl zum Festessen am Abend ihres Küsttages, wie zu den Tagesrnahlzeiten. Ks bestellt eine Controverse, ob dies ,מ; התירה; aber מדיבנן sicherlich*). Auch soll und pflegt mau an den vier Festtagen bei Tag überhaupt keine בהמה ■ץ |l ן״ז«' vH*• *-*י«« יייייי• ר» ‘ ׳- ־■ I *״ ״»«• ’ * .בבב־א יב־נח־ זי נמישית "ת שאנת ארי׳ ביטן ב׳־ח (’ ע״א בעישה ביי קי־י ביב־ שאיני עיין בי: ביי״ט ♦«*יי