Jüdische Monatshefte · 1915-01-01 · 5 (1915) · p. [Seite]

Zu den vorstehend aufgeführteu הלכיה dürften vielleicht ־1שעיר tollende Gedankengänge;11« durchführbar erscheinen, und der רביב" anch hinsichtlich 1,מצה| בטיבי begreiflich sein. Der Kaniham führt die Mizwaux für den Sederahend unter 2 Rubriken auf: 1. הרכה י' זי׳ בזמן ביה המקיש■ 2. וחלבה ח‘) בזמן החורבן• Für den Falle 1. scheint der Knniham sich auf den ,שבי־ /.u stützen : על מצוה ימייריט יאכלוהו. Für den Fall 2. auf den בעיב האבלי מציה :שבוק. Zu Kuli 1. ist es auffällig, wenn, wie andere Decisoren annehmen, מריר und מצה getrennte selbstständige מציה, weshalb es dann nicht heisst ע* מצוה ועי1 מרייימ. Dies .dürfte den Ramhain veranlasst haben, für זמן הביה uur 2 Mizwaua tür «len Abend anzunehmtui. •und zwar מצה und דרור zusammen als eine Mizwo und das spätere für sich auszuführeude אכילה קרבן ששח als zweite Mizwo. . 1 Ausser •len! angeführten;שכיל veranlasst vielleicht auch zu dieser Auflassung, dass während מצה gegessen «erden soll ייהיאכון• das קיבן. שכה nur עי1 השובע verzehrt wird. So wird uns tür זמן ־כיה ganz verständlich יחי,1? אר ימ;יח ש״י: יציא ־ח: ־ בשא ש־יכה א־! כאן :חריכה י :אחה ימס: דעזיש "*נאד^ 1*er עיני mm r.c( ו■* אכיי־ה מציה ומיורים יאיכלן. :יד כי־יך אהה ה' אד"־ ארב־ י ע־ אכי־ה כ,:־ חנינה איכעה עשי־ החלה. ימביך כייך אהה ה‘ אמ״ה ז השכח יאיב־ מנישי של שכח. אב־י :שכיל, Nun kommen wir zu Fall 2 Durch den דציה sieht sich dei ־מכיב gezwungeu, von der trüberen •I.!1. כזמן 1 — הביה Gleichwertigkeit der לציה von מצה um! מ"־ ahzugehen; er zieht die Konsequenzen, dass מצה heutzutage מציה ראי־־הא und מ־ו־ einc מציה ־־כנן ist. Da alter, wie im Vorigen ausgetuhrt., die ursprüngliche מצה• Mizwo nie für sich existiert hat. sondern mit "מ־ und טיבי־ zusammen geübt wurde, so lässt der ' nur ד־י־ austallen, weil dieses muh Mitgennss mit מצה durch ‘מ T בע־ב als Nichtsמציה מן .־־,*־ ausgeschlossen wird, also als מצי־ “־כנן nicht mit מצה “אי־י־הא zusammen gegessen werden kann Der 6278