Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

119?1חולדות הגאונים החן ועתך מד?ןה, ומתאר אכריח תחם תלים יפסיד האדר תיק מ הקרוב אליזל); וכתפוע רודג את דבריהם תא להוכיח לחנסי תרו על «יחם דרכם, ני הוא אחו בכל עוז, בחדעח חראתונח סב עלי חדק ואנתי התורה תחזניר חוימטם, תאין לבקת מעמים למעות עתה ולא העתה תבתורח. יק כל הפונות ואסורים גסעכוח אחר חגק ח׳ לכדו, ואי אפתו לתבל האדם להתיג מחתנחו העליונה, וע* *כ אין לבקת לחם מעמים כללי), ובםרט1דם דברי ארסמו׳ וחכמי המבע, ואיך יתקלו בסתקל אחד דעת ח* תחיא דעת תרח הקדותה, עם דעת בתר ודם רמח ותולעת; וכאתר תאלו אחרי ק מרודג, חכמי דר אחרת כדבר חנדח, וכמי הנראה חיו מקיחאן, ובקתו מאתו תיגיד לחם פעם אפור ההוא, מלבד דכה חדל דד דם דעות חכמי חמחקרוחמכע, אז לא יטל חרח־ג לעזנור ברוחו, ודבר עמהם רתת לאפר: הרחבתם פיכם בדרך מכעכם וחבלי דעתכם, איך מחיב אדם חרתי אדמה הנתברים, וחם דברי ארם«׳ וחבריו, תו ט וחיו ותיפו יד על םח; אבל רח״ג לא תא םח לדבר סרח על הפילוסופיא כתחיא לעעמח, וכן על חכמת המבע. ט תא בעעמו ועח בחן. וחתתמת בדבריחן לפעמים, אף ט לא תאה לחן «ים תוחקות. אך כמת סח תאק לקחת מדברי הפילוסופים וחכמי המבע, מעמים למעות עתה ולא תעתה תכתרה, כי אל רעות חי ולו נתכנו עלילות , אולם חגאק רבט סעדיה אחז בהרעה חתניה מבעלי חדק ואנתי התרה, ט לתני חלקי המעות תמדות ותכליות, ית לחם מעמים דם חתכל וחחכסח, ואטר מודל: ולחחלק חתני דברים אין חתכל טור אותם, תחם «בים לעעפם ולא מגונים לעעמם וכו׳. ועם זח אי אפתר תלא יהיה להם עם ההסתכלות, תעלות חלקיות ועלילח מעטה pio חמותכל, כאתר חיח לחלק תאתון, הל מעות התכליות, תעלות גדולות ועלילה גדולה ®־p המותכל,). ואחהו תא חראב־ע ואמר: וחתם לא נתן החורת רק לאנתי הרעת, ומי תאין לו דעת אין לו תרח. והדרך התנית מעות תעלפות, ואינן ספורתות למח עוו, וחלילה חלילה תחהיח מעוה אחת מחן מכחתת תקול חדעחז). ואחריהם בא תפנים ואסר, ואנחנו סחדקים בסברה התנית מבעלי חדק, ואלה חלותי הדעות, הל מי תיראח כי אץ טעם למעות, פראים כאילו האדם אעלם יות תלם מכורת, כי האדם יאפר ויפעל דבר תיגיע לתכלית. והבורא לא יפעל כן, אלא יעוט לעתות מה תלא יועילט עתות דזהירט מעתות מח תלא מיקט עתות, חלילה דחעלח האל סכל זח, אבל הדבר הפך כי כונח חמעוה לחועילט, כ« תגאפר: ל«ב לט כל חיטים לחחיוחיט כיום הזח'), אך *) עיין נם׳ סקור חיים פירו« על תראנ״ע בסו^ סדר מורע, ועיין נס׳ תורת ח׳ תסיסת לרסנ״ן (עד נ״ו) ועיין נס׳ סעאח פונית ח״ג (ד ק״ד) וזיל: ארס«׳ חנופר נתורת ם«ח, תניא נסת ראיות נזניוח על דם־חנדח ונו׳, אסנס רופאים האחרונים סנעלי חיתיות חסודיס כתורתנו תקררפת. תכו על קרקרו ונו׳. *) וכן ג«נ דעת סחר״י כרנילוני בפירו*ו על ספר ינירח (עד קס״ח) וז״ל: מות תרעת, וי« «אין הדעת סקכלתן כטן עינית ולביאת «עפנו וכו׳, ואע״ס [כן] י« עליט לקיים אלו תמות, ואלו תחקיס וס«פפ*ס, ואין לט לתרתר כתן וכפעסן. •) עיין נס׳ תאסוטת וחדעות (נד נ״פ) תונאת סלונקי. י) עיין נפיררפו על ««ת (נ׳ א׳). י) סר׳ג ודג (פ׳ ס״ח ופי ליא). \