Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

106 1וגרסאות ביט' המשנה והתלמוד מרסי1). חבסם וחבורסי חיח לחם לנושא משל מוסרי ודרשו: הולך את חכמים יחכם. משל לסי שגכנם לחנוחו של נושם אעם־י שאינו מוכר ולוקח כלל. תנא וריח בגדיו מנושמים כל היום מלו, ורועה כסילים ידוע, משל למי שנכנס למוחו של מרפי, אעס־י שאינו סוכר ולוקח כלל, תנא וריח בגדיו מלוכלכים כל חמם* * *•)). חכורסי נמנה במשנה p אלו שמםין אותם להוציא אח נשותיהם האומרות בי בעליהן אינם מתקבלים עליהן ססאת מיאוסוח מלאכתם*), וכן אין קדושין חוםסים באשה, אם העלים ארוסתח ממנה את אומנתו זו4), וק הוא נמנה בגלל מיאוסות עמדתו כין אלה שסנצרים מן הראיח, אחרי שבדלים סמנו ועריו4). וכן הוא נמנה כין האומנות שמסץ בני טכואיח זה על זח שלא להושיבו ביניהם*), יש אומרים ט שיריהם חמ מתובלים בדברי נבול סח וחירוף ואסרום ז). אל מלאכת וערסאות נחשבה גם עמדת קבוץ צואת כלבים לצרכה. העוסק בה נקרא בשם ppo ונחשבה נם כן למלאכה מרה וגמנתה בץ אלה שטסים אותם להוציא את נשותיהם*), וחסמורים מן הראיה*). ובהמתה ג־כ מלאכה מצויה חמ צריכים להזהיר, ט לא יקרא ארם ק*ש כנגד צואת כלבים, כזמן שנתן עורות לתוכן"). אחרי שנחשבה המלאכה הזאת לסזקת לא רק לבריאות העוסקים בה, אלא גם לבריאות שכני המקום ע*כ אמרו: מרחיקץ אח הנבלות, את הקברות ואח הבורסקי מן העיר חסשים אמה ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר“). חבורםקים 1) קדומי! ס״ב, ע״ב. •סחים 0׳׳», ע״א. *) •לקי» סמלי סי׳ תתק״ן נמס מדר«. •) בתומת ו׳, י״א. *) תום׳ קדומי! ס׳יב, ם׳*נ. *) חגיגת n ע*», ז׳, ע׳יב. •) נ״ב כ״א, ע״ב. ’) »10 רג חוגא וסר ניגרי ונקר* מר* וסר גייר»• (ננר׳ג: גרד»׳) אסיר (סוטח ם«ח, ע*»), ז»ת ת׳» גירסת הב»וניס וכן סירמו (כתמונות תג»1ני0 תרכני סי׳ ס, עד 28). »נל וסר מל גורסים חקה, כי תיו ט דנרים סטערין ואסרו. י) ואלו מכוטי! »ותן לחוגי»; סוכת מחין ונעל טוליסוס ותסקסץ וחסערף נחמת וחנורסי (כתוטת ז,, י׳) ומואלים כגסר» (מם ע״ז, ע«») ם»י סקסץ? »סר רג •חורת: וח חסקנץ 1ו»ת כלבים, סיתיני: סקסץ וח טרסי . . .? תנאי, רתניא: סקסץ ות נורסי וימ אוסרים וח חסקנץ »»ח נלניס. רמ״י ■ירמ כאן; לא ידעת• סח עורך נח. אכל נאמכנז ראית• ממורין נתן תנגריס לסני בטסן יוס או יוסיס. בנליון חמ״ס סתקמיס וסעיריס: ועיין נרטת כ״ת ע*א: ניסן מנתן עירות לתוכן 0ירמ רמ״י רקאי אעואת כלנים. וע״מ כחגיגת ד׳. נרמ״י ד״ח חסקסץ: ם0רמ נסם׳ כתוטת ואוסר אני לתקן כחן עורות. וע״ע רמ״י נסמנח) דנ״נ י״ו ד״ח: נכרכת מ׳מרים את חנגדים יום או יוסיס נעואת נלכיס וכ״נ רמי« עוד מס י״ט ר׳׳ח סן חסחסען. אכל כאסח סתקמח רמ״י כאן כרכר ספרת קסוץ עואת כלניס לרעת חימ אוסריס, תסתליט כ• תסקסץ עואוו כלניס איננו טרסי, אכל יתר תסקוסות נרמי׳י סטוניס לטי חדעת תראמונח מנתקנלח גס ססתסא דגסרא וסרח נזת קומית גליון תמ״ס. •) חגיגת ד׳" ע*א. *) נרטת כ״ת, ע"». *•) נ״ב כ׳, ט׳. מאין חרות תסורתית קמת חריר, אלא אס כן כאת לטורענות, אכל