Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

103 הכיסאות ביט' המשנה והתלמוד ז נזןןךזז'); סע' ןז0ת «ונימי); _קךקמל*); ח$יקה0 ג ובתלמוד: סל1^א*); קןדקסי); א3ןזאז); ארנ^א׳(אך;קי)•); זרנ^א’). עלית חיג (תום׳ ב״ם פ״ח); כיון שתניח סקלו ותרמילי עז*יוז חיג (ירו«׳ «בועות פיח דלית עיג). — הרועים ווזשומרים תלכו עם מקל ותרמל. וכן worum בו בימי תתלמור: נר תקל «mq במקלי ותרמילו(«בת ליא עיא); «חיגיאח לחן מקלו! מנעלו ותרמילו(יבמות קכ״ב ע״וו);י אין חסום* •וגא במקלו ולא תרועת בתרמילו (ביגח כ״ת ע*ב. תום׳ «ם פ״ג, מי״ז). מות נכנה תפעל: »וסיני! הגמלוני! «תרסלו(«כיעית כ׳> ת׳)! ם• «wpro ונע«ו כמין כיס ותרמיל וכן םפר*ין בידו«׳ «ביעיח פ״ב. ח״ת: מתו תרמלו? עבדון קנקולין (הערוך). חרמלא בלים : כים׳ »לקום. כערוך הגרסא ככל המקומות; תרסל. תימיל, בנוסחאתנו נמגא במ׳פנת: תורסל. יי) תתורמל חמ«ח קבין. חכריתית (גי׳ תעריך כרתית) סאת (כלים כ׳ א׳). לפי קאתום סליע בל״ם כורסתא: •ק «ל נוסעים. •י) סלים י״ו. ד פי׳ תרמיל תעני א«ר בו חיא מניח את א«ר תוא מקבץ. תרמבים מפר׳פי מלשון: גנון ותגיל בעבריה לפי קאתוס סלים .gXc : «ק׳ בנר׳ג: גנוגנות כפיה״ס לרמב״ם ור״«: גגגנית. *} חרבגל ותסוורא («0 ב׳, א׳). רב*ל כעין חמת קפנת כיותר «י« לב«םים ליתן בו ב«םים (תעריך). מפעל רבץ כסו: תמרבץ את ביתו (םכ«ירין ג׳ ד׳); א«ח חכמה מרב«ת כיתת ב«בת («בת ג״ח ע״א). כל• לירוק בו מי בשמים. — מוודח סן וודא — גדת כמי «מתרגמי!: גדת לדרך (ברא«׳ מ״ב, כיח): זוודין לאורחא. מזורה חיא ח«ק «ס«יטין בו «-• גדת לדרך (ראנגען)׳ וכן תיא נקראת בליע: *) ג׳ תמתית ת! (כלים כיד. ת׳) תחמת תיא תנוד בכת״ק׳ נעשית סן תעור תגפ«ם מכבש או סעו כשלמותו עם תבגים ואתרי «נתפרים תסקיסות הפתוחים תיא סשם«ת לקבלת מים. — תערכי wאכ סיס כירו«לים נו«א נס חיום את מימיו בחמת כוו הנקראת בפיו כשם: ^רויח. mo אסרו במשגה («ם י״ם׳ ת׳): תתסת«בגיס שלת מקבלות עמת ונפתתו סתירות, פי׳ תתסת «נם (עור) כיגית תגפ«םות מקברות סיס כתוכן כיתר עם כל תתסת׳ או אס נפתתו ממנת תכגיס תאלת מתורת׳ אתר• שאינן מקבלות מיס כדרכן. ותיו ממרות שונות וע״כ אסרו: חתמת «ל «בעת קבין (שם כי׳ א׳). — הסת «עשת שמית ושמית שעשאו תמת מחור (לפי ששנת •נוי עקרי ועשת אח חםקבללפ*מ או להפך); חמת שעשאת תורמל ותורמל שעשאו תמת (עשת סכלי קבול «ל תמונת ואת׳ כלי קבול «ל תמונת שנית), מסא («ם כיח׳ ח׳); מכאן ואילך כזורק אבן לחמת (שבת י׳ ע׳יא. פסחים ייב ע״ב) פי׳ חאכילח חיא ללא תועלת כסי שזורק אכן בחמת כמקום תמים שגריך לסלאותת בתם. — אשת חסת מלאת גאת ופית מלא דם וחכל רגין אחרית (שבת קניב ע״א). לפני חר״ש!בכלים יים. ח׳) חיתח חגרסא בנדרים 0׳ סע״ב: — עשי לך כלי מלח (ירמיח 0׳v): חמת, שמית וקערת; במקום: נר׳ שמית וקערת שכנוסחאתנו. ונסגא נם כל• וסר בשם: המת תלילין (וורעל ואק) (שםכ׳> ב׳). •) קלסתר בת ארבעת קבין (כלים ב,׳ א׳); מביא קרסמלין ותולח בפיחם (תוס׳ ב״מח׳,•׳); ולאסייחין בקרסמלין שלחם(תום׳ שבח פיר׳ ת׳); חולין םר0קל(גי׳ תערוך קרסטל) לבתסת בשבת (שבת ניג׳ ע״א)׳ חיא כלי של עור מחויק ד׳ קבין שחן שני «לישי סאת׳ ל״ו קבין תסאת (תערוך ספי רח*נ). תיא מלת יונית l0c׳xapta׳ סל. *) מגא בתפיסא או בנלוסקמא (ב״ם א׳. ח׳)׳ סא• חפיסת אסר רבב״ח תמת קטנת (שם כ׳ ע״ב). שרשת בערבית ■«Jäii שמירח לקיום, שק או כים לשמירת דברי חפץ. *) חחיא איחתא יחוו מפקדי נבח מלונא דשמרי (כתובות פ״ח׳ ע״א); אימיח ורב עמרם חסירא חוות לח סלונא דשטרי (ביב קנ״א, ע״א). םל"י poiyot שק ועור בקר. *) אין אחין כל גסליא דערביא לא מעינן קורקסייא ראפותיקי דירי (ידוש׳ נדרים פים דסיא עי׳ג); אשכח חכינח כריכת על קרקסוי (ידוש׳ פאת פ״ג די״ז רע״ר), בליי )ס««/»»׳ תיבת של עור.