Haḳedem · 1909-09-01 · 3/4 (September-Dezember 1909) · p. [Seite]

101 הנדסאות נימי המשנה והתלמוד 1 r בברייתא מנו: מליח של בגד של עור ושל שק1). כמדרש הזניח נס אוו מכנסי עור של המרמים בשם: 9ך?לים*). בסיגי נלי ההגעלה נוסמו בתקומת התלמוד חרבה שמוח כבין: (-קרי«)׳ JTO, קקידקין, גא?יא. ניקק, נולי («ןיריתא), ^#־ם. 5ץןל, *׳tft, *חי9א, נ־^9?וא (לדי9קא)י). בכלי המשכב ומושב השתמשו בתקומת המשנה בנלי עור ודרשו: במה ישכב? להביא עור מזנל). גס בץ המסות נסזנאו של עור נק: ד.וץןש. או ערסא תנלא,). גם כחם וכסתות של עורי); שטיחים במינים שונים7). ביניהם: מהמלאי). מכסח סוס בשם: ^ה') בימי התלמוד — מנסה עורבשם: ׳ אבחין10). במדרש נזכרת נם .ה#י9א“). היא מנן של עור של הרומאים והיונים. (בעלי מלאכה סוחרים ונידב) — בעור תיש; חפריים (חעבדים) — בעור דוב. (ווייס or 481 . בתקוטת חוסר תתקשטי חיוגים בעורי חית. עבון» בעיר ברדלס ממעל לזיוט חוםיע פריז. ומנלאום — בעור חית במלחמת (.28 X. 17. ID. II). נם חגרסנים העתיקים לבשו עירי חית (מייסס שם 615). 11)אם תפח סםרשיסאח איסקורסיוז בכיחונא דגלא (נדרים נ״ח ע*ב) םשםע> כ• חיחח כיחונא מלא נודעת ביניתם. י) חיתח טליתו של בנד ושל עוד ושל שק חגורת על סחניו (ברבות ב״ד ע׳יב) י) תערוך בערך סרבל סביא מריש ילמדנו חן תאדם ובאתם חדבקים: כם*תי בסיבליחון אלו חסרבלין שברגליחון. אין לך דבר nu לישר!« מן חעור כיון שמריח מן חאש מיד בוץ, ואלו נכנסו לכבשן ותעיר עמחם ולא ניזוקו לפיכך כתיב וסרבליתון לא שט(דניאל ג׳ כ״ז). דעת חילמדט מכוונת בלי כל 0םק אל מכנסי חעור של חסרסים ולא אל טנעליחם (כדעת רי״ל וקאתוס). ועיין בסראכטען גר 89 כרכר מקוד תסלח סרבל כהוראת מכנסים מחמלה חפרסיח 0 9 O המרככת סן : המתנים העיונים וסן תחוספת כמו Femoralis. Feminalia כרוסאית. גס Da Cango כנר תחליט כ* סרבל תיא לנר פרסי אשר •ש הקוראים אותו ßptuua פית» מכנסים ועיין נזניוס. •) נדבר חוראת כל חשמות של מיני תחנעלח חמובאים כאן עיין לחלן כפרק: הלבשת תרגל וחנעלתח. 4) מכילתא משפטים. *) תום׳ נרח ם׳ י״ו. מקואות ט׳ ח׳. סנחד׳ ב׳ ג׳, ועיי"• כ, סע״א: מאי דרגש? ערסא רגלא. חרמב״ם סוגיאח סן ררג כתוספת ש״׳ן פי׳ מטת קטנת לפני חטטת תגרולח. ועיין בארכח נעח״ש. •) חכר וחכסת של עור (כלים ט*ז די); עיר חכר או עיר חכסת (שם כיץ. ח׳). ע*ד חוראת כר וכסת עיין לחלן בפרק כלי חסשכב וחמושב. י) נ' עורות חן עור תעשו* לשטיח (שם כ׳ ו׳); חסת שעשאת שטיח ושטיח שעשאו חמת (שם נ״ח ת׳); כלי גולח אמר רמי אמר רב: זח נר וקערת ושטיח (נדרים ט׳ ע״ב); אין עישין אותן אלא שטיחין לנחמח (חום׳ ע״ז פיה); עור שעשאי שטיח. להיות טחט על לבו בשעת חקגיר מפני חשרב (תום׳ כלים ב׳יב. ד׳ די); לשטיח נדי אחיזה (חולין ט׳ גי); גזרת שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחי! (נדת נ״ח ע״א). חרבח סייחין מתי ונעשו עירותיחן שטיחין ע׳יג אמותיהן (וי״ר פ*כ. סנחד׳ נ״ב ע*א). — מקורת בל׳ים שטוו/ מתח. •) חורם אח הראשון ותופח בקטבלאות (שקלים פ״ג, נדד); פורס לח קטבליא עיג רישת (נ״מ ג׳ עיב); ויריעת וסקורטיא וקטנליא וסדין ומפץ ומחגלת (אחלות ח׳ ג׳)" נל׳י tmraßeh) פירושה: מגע ושפית וכן פי׳ רחיג סובא נערוך: עור שסכסין נו כני ארס מלמעלה כלשון יון שסו אנכול. ושהוא סוגע למטת קורין אותו קטכולי ונטיית שסו נטע ((jiii ושונבין עליו. י) כל סקוס שאין חסרון מלאכת מחשבת סססאתו. •ש חסרון מלאכת אין מחשכת סטסאתו חוץ סן תעונכא (כלים כ״ו. ד. ני׳ק נדו ע״ב). שאן« על פי שחסרת מלאכה מחשכת סטסאתח ועוגכא הוא מכסת המרככת שתוא בל׳ משנת טפיטין של סוס (כלים נ״ג כ׳) (תערוך). ועיין מנחים ג״ד ע״א: עוגנא דחשיב עלח לקגעח. — לדעת קאחוט היא תמלח חערנית — מנסח סום. ״') מעיקרא קרו לית סשכא וחשתא אנרוין (ב״ק ס*ו ןףב).