Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

80 צבי סדן חיות המשקל הוא בוחני האי: עתי תנועות, רתד ושתי תנועות כי סגמים ויתד ועל כן נאלץ המוציא לנקד!per כאילו הוא נסםך. ונם טעה בנקוד אסון נסקום אפון (משלי חי, לי) כמו שהוא לנכון בהוצי קושטא, אלא שהמוציא הוה במקום השון (שיש נם בהוצאת בריש•א) כתב זמן מה שאינו מחוור(ואסשר ששור, נגדו את האמור להלן בטחכרח ם׳ בהשיר: בי בעלת האוב שורה ו׳ צד 74: אל הזמן אמץ.. אהיה). ואולם הכ*י גירס: ואהיה אסון אני אצל אסון וכר. ויהיה הראשון $ם1ן כאשר אמרנו והשני $מון בסוכן אמונה ויחיחם לזה היטב החרוז הבא: .טי האמין על מערים כי יאמרו בעדי אלהים ואנוש קובע• כלומר אני שהייתי אחמול נאמן כיח האמונה, עתה יאמרו עלי כי מכל אני. גם להלן צד 4 שורר. ז׳ מלמטה טעו המדסיסים בטלתמ. שם הוצי לימבירג יש: .ההורסים קיר ד׳ןאןזך וזה הבל ובד,חג׳ קושטא: •חהורסים קיר האטו נ ה• והגטן .קיר היןמון עד הימור• וכן בכ*י וכן גם בהחג׳ בריש־א אלא שאחרי הה־א יש מחק וחשב בעל לימבירג שהוא ירד. נ) בחשיר המתחיל .הברכת הזסן אחת־ צד 7 שורה כ־ב (שורח ל*ג של כל השיר) יש: .וארצי הנסה תחתי כאילו חמול לא חעטתני אח מעילה•; םחוךחכ*י נוכח כי נלקח בחסר והא לך טח שיש בו: וארצי חנפה תחתי [?אילי - ר1ם1ל לא הין1ה ם*י?עילה כאילו לא #רקזתיה] כאילו תמול לא העפותני את מעילה. ד) צד 11 בר,שיר המתחיל: מה יעשו אלו (צ*ל אלי וכן בההנ׳ בריש*א וקושטא) צבא מרום ומי בחשורה השנית יש .אודה ןנכ!ת חן לאור יומם• וכו׳ מה שאין לו סובן אם לא נבאר ברוחק: אהיה עם צבית חן והיא לי לאור יומם. בעל קושט■ שנה המלח הקשה אהיה ויתן תחתיה הן לי. אבל בכ*י יש לגמן: אסי צבית חן וכוי. התבונן כיבהוצי ברישיא יש אחי כלומר שבטים התת נהיתחלודא. ה) בחשיר המתחיל מצא אשה מצא לו בשת הסנים וט׳ צד 13 שורח י׳ (שהיא כיב לשורות השיר) יש: .ולזקנח קהלת היו כסלנים*. בכ*י יש לנכין כקזל1{ים (משלי ט*ז, חי); זכור כי מלנים יש למעלה שורה ז,. ו) מחברת ג׳ בהשיר המתחיל: יאסרו שחקים לך ומי צד 19 שורה ג־ יש: ולכוכבי שחק כהיום תאוה?«ע?1 ה למשול במכמניך. להטלה חטמקרת בצורתה זאת אין סובן ישר; בגל קושטא כתב מסברתו: 3י.;.עלו למשל וט׳ — אמנם בכיי יש היעלה והוא קול הקריאה: יעלה! כוכבי שחק יתאוו למשל.במכמניך. ולסי המשקל יש לנקד ולחלק: ולכו־לגי שחק׳?היום תאוה: סימלה למשול׳?9?9ןלך. בשורה ז׳ יש בחכיי: .מה אל שחפים כי בעוז [כן גם בקוש• ובריש־א, ליסבירג: בעת] יתסארו כי יעלו יומם ולילה [כרסום: בלילה] יורדים•.