Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

74 יצחק חנעי מאיקאן פרים רש שאר לעפרם אביה ועפרם הוא שאר לאהרן ואהרן הוא שאר לאלעזר כנו נמצא שפרים שהיא רודהו של אלעזר היא שאר שאר שארו. ואפר שארו ברו הפורה על אלעזר שהוא בן אחיה כנז׳ ולא אפר שאר שאר שאר בלא רו כדי שלא תחשוב לופר שהאיש עם חדו ויורהו שאר שלישי. וכבר בשר זה לפעלה שנתב ובגו ובהו שאר שאר שאר שאח. כשד הפשל אלעזר הוא שאר לאביו אהרן והוא שאר לאביו עפרם והוא שאי לפשה בגו והוא שאר לאליעזר בנו נפצא שאלעזר הוא שאר שאר שאר שאח של אליעזר שניו ולפיכך הוצרך חייב לכתוב שאר שאר שאר שארו בת הכנר חפורה על אליעזר כנזכר והוציך לבאר דבריו נח שלא תחשוב לופר שהשניים חל האש ובן חדו שאר רביעי. כי פה שאפר בחירי הקדוש שבח הדוד או בת החדה שאר רביעי אץ הכתה עפו אלא שחם שאר רביעי לו נפצא שהוא שאר חפישי וכן באי זח הפאור הגדול רבי׳ יופף הרואה בכותבו שהדוד עם האב שאר ג׳ ובתו שאר Tn ובת בתו שאר חפשי עם האב ערל. וחשחכל בפח שאפר ט בת החד היא שאר Tn עם האב ולא אפר שאר רביעי לאב נפצא שהאיש עם בת חדו או בת חרתו שאר חמישי. והבן והכת*) קראום החנפים פרחים בשם פרח ט חם פרחי האיש ושריגיו וסעיפותיו ט הם ננזע נעפגיו חנפרחים מפנו ועפהם קיומו היותם זרע לו ולפיכך הם אסורים ער סוף כל מד וחר כנץ שחעקרים הם אסורים עד לפעלה כאשר נתבאר ומזח יראה ההפרש שבין העקרים והפרחים והכנסים ני שאריות העקרים והפרחים הוא אפתי ושאריות הכנסים הוא פענח כי שא חותם מושאל מהעקרים נאשר נתב זקני סורי רטנו אליהו בשייצי דל בפי ג־ בפסוק ערות אביך ודל התחיל תחלה פחשאר חאפחי אשר ספנו יושאלו השארים הנשארים ובפסוק עחת בת בנך נתב הספיך הפרח אל הכנף ני כן דרך המציאות שהכנף קורם הפרח ועוד מפני שבת הבת היא שאר השאר נסו שהאחות היא שאר השאר וכן רבי׳ סעדיה הנשיא הקיש על בת אשת האב ד נשים מפוח לה מעקר וסרח על עקר ופרח ולא הכנים הכנסים מ כל עקר כי טנתו כטנח תלמידו ר׳ יוסף הרואה זיל שהננפים חם שאר השאר כאשר בארנו והלנה כסותם בין מהקש הכתוב« נין מדרך השכל. הפרק השלישי בביאור החלוקה שנחלקו ישראל בענין העריות והתשובות עליהן. דע שחכסי ישראל נחלקו לצי נחות. הכת הא׳ הם נעלי הקבלה שאסרו ני אינם מקישים בעריות ספני שהם חוקים שהם גזרת פלך כנץ לבישת שעמגז ומדדת פי הפאת ואין לסמוך על דבריהם ני הם ללא תועלת כי אין כל החקים אלא קצתם בשוח טפני שיש חוקים שאנו יטלים להקיש פחם זולתם דש פהם זצקים שאין אנו יטלים להקיש עליהם. וחחקים שאגו יכולים להקיש פהם חס׳נגון זרועי כלאים ודמעי L (a חנחונים. *) טגאן וזשסטת בבי* «ל אוצר חססרים הקיסר• נססרנוח; P.