Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

38 מאיר איש שלום. ספרות התלמוד והמדרש ע־ד פמקי החוחח נראה שהיה כן לפגי חרםב*ם באמה מדרש ומי. וחגה נאגד מאתנו זח המדרש. ואפשר שלזה כוון בחוטם יונתן שתרגם אלה השמות עיייש. ולרמז ע־ז הפסיקו נהם ועשאום פסוק לעזנמו. ובדרך אגב אעיר על הא דגרסינן בגיטץ (ז* ע״א) א־ל רב התא בר נתן לרב אשי מאי דכחיב קינח (לפנינו במקרא וקינה) ודימתה וערערה. א*ל מחוותא רא*י קהשיב. א*ל אפו אנא לא ידענא דמחווחא חדי קא חשיב אלא רב גביהא מארגיזא אמר נח מעמא. כל שיש לו קנאה על הבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו p. איל אלא מעתה ונקלג ומדמנה וסנסנח הכי נסי. ודל אי הוח רב נביחא מבי אוגיזא הנא חוח אטד בה מעמא. רב אחא מבי חתאה אמר בה חכי כל מי שיש לו *עקת לגימא על חכירו ודומם שונן בסנה עושה לו p. כי לדעתי נתעורר לזה הרחש לפי שאלה המקומות משברין בדו ואעפיב הופסקו לפסוקים פסוקים ולפי סגנון המקראות לא חיה להפסיק p בריף ובאסם ובבעלה. ודרש שהופסקו לרמז על איזה ענץ. אבל תדאי שמוח מקומות חן. תולדות. לח) ותנתק בן ששים שנח בלדת אותם: ראוי היה להיות פסוק בפני ע*םו וסמכוהו אל ויקרא שטו יעקב לרמז על שנותיו של יעקב שחיה נממן בבית עבר ייד שנים(עיי׳ רשיי סוף ם׳ חולדות). ועור נדי שיובן המקרא דבך אוחו אביו(ל*ו ליה) שתרגמו יונתן ובנא יתיח ברם שחק אבוי. וכיה בניר ונרשיי עחית. חח מיוסר בחשבון ותנחק בן ששים שנח בלדת אותם. ולכךססכוהו לקריאת חשם שקב דבעשו לא איכפת לן בן כסה שנים חיה שחק בלדת אוחו. לו) וישב שחק נגרר: כנר היה אפשר לחבר אלה חג׳ מלוח עם וישאלו אנשי המקום. אבל הבליטו המפסיקים חמאו של שחק בזה. שהמקום אסר לו שנן בארץ אשר אמר אליך גת* בארץ הזאת. והיה לו לגת• שם ולא להשתקע ולשבת שם ונענץ שנאמר באנרהם דגר נגרר. ולפי שהשתקע שם אירע מה שנאמר דחי ני ארכו לו שם הימים דשקף אנימלך וגו׳. שאילו חיה כבר בארץ נכריה לא דרה קובע דירתו בשמנת המלך עד כשחשקיף המלך בעד חלון הבירה ראהו עסוק בדרך ארץ (עיי׳ רשיי ורשנים). והפלא על חראניע שנתב וישב שחק בגרר עשה נאשר «והו השם. והוא לא קיים רק ה«יוד אל חרד שנדמה ועריץ לא עשה כאשר «תהו השם גור בארץ הזאת ואולי «•ל לא עשת