Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

87 ספרות התלמוד והמדף» עייר פסוקי החזרה כז) וימב אנרחם אל נעריו דקומו וילט יחדו אל כאד מנע וימב »כרחם בבאר מבע: עמו מזח פסוק אחד מטעמו מלא מב אל אוץ פלמתים אמר היח׳ט־ מס אלא שב לבאר מבע וקבע ימיכחו מס: חיי שרה. כה) לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי מער עירו: ועת כאן סידור מנחלק. וכן כתב חראניע זח הפסוק דבוק עם הפסוק מהוא למעלה (וממיב אח*כ לא זכיתי לחבק דבריו). ומעם ההפסק אולי להבלימ חענין מבמקנה באח ליד אברהם כם*מ בביר םע*מ על ויקןאח חלקת המדוע א־ר יורן בר סיפון זה אחד מג׳ מקומות מאין אדה יכולין להונות אח ימראל לומר נוולים הן בידכם. ואלו הן מערת המכפלה וביה המקז־מ וקבורתו מל יוסף וכר. כפ) ואמביעך בחי וגו׳ אמר לא חקח אמה לבני מבנות הכנעני וגוי: כי אל אחני ואל מולו־חי תלך וגוי: עמו מחמבעה זו ב׳ פסוקים לומר מבי ממעות הן. הא׳ בלא תעמה והב׳ כקוס עמה. ל) והנערה טובת מראה מאד בתולה ואימ לא ידעה וגוי: הוא מאמר מוסגר ועיקר חהממך הוא וכדה על מכמה וחרד חעיגח ותמלא כדה ותעל. והמאמר המוסגר הוא עדות הכתוב מאליעזר לא יכול לרעת מחיא בחולה ואימ לא ידעה. ולפי מהוא ענק לעצמו הפסיקו מ ועמו פסוק לעצמו. ולרעת בעלי האגדה הוא פסוק לעזנמו להבליט חענין מאף אלה הדברים מבסחר נתגלו לאליעזר. אמרו במר ם־ם וחרד חעינח ותמלא כדה ותעל. כל ועמים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון מראו אותה הימים מיד עלו וכוי ויוץ העבד לקראתה לקראת מעמיה חטובים ועיי׳ ברמיי עהיח. לא) רקח העבד אח רבקח וילך. עיי׳ פירומ הראב״ע וחרמבין ולפירומם יהיה ענינו כענק פסוק לעצמו. ולדעתי חפירומ הוא כי אמר וחקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים וחלבנה אחרי האת». מהוא הקדים לפניהם והן אחריו בלוית מי בית כתואל ממיודעיהם ו&מפתתם. וכאמר נתעלמו מעיניהם לקח העבר את רבקה תחת ידו למטרה ונערותיה נמסרו ביד אנמיו לממו־ם. ואמר וילך לאפר מלא רכב אלא חולק־ את הגמל מרבקה חככת עליו. ולכך הוצרכה להממיט עצמה מן הגמל כמרצתח לדבר אליו בחמאי ולמאל מי חאימ הלזה וגוי. לב) חמדה אמר קנח אברהם ונו׳: אף כאן הבליט הכתוב מחמדח בא בקנק לידו. ולכך הוא פסוק לעצמו: לג) וימב מחק עם באר לחי ראי: אינו ענק לעצמו ומחובר למלמעלח *אדם מטת אברהם וברט אלחים בנחלתו סומכות אברהם קבע מבתו עם באר לחי ראי מהוא בארץ ועגב כם*מ לעיל ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יומב בארץ ועגב. וע*כ אינו פסוק לעצמו. לד) ומממע ורומח וסמא: עמו מזח פסוק לעצמו ולא נכללו טלם בפסוק אחד. בלי ספק רמזו בזה על איזה דרומ. וראיתי במדרמ הגוזל מכתב על זח מאט מומעק חרפתנו ומוחקין ונומאק עולם ודומסין. וכתב דז המרל מוחריז מעכטער אות ליב כעק זח באגרת חיסן מל הרטבים קרוב לטף המאמר דמ וסלמון וכמו מחוטוצט רכוחיט וטי וסמכו לזה לפסוק מכתוב במם כניו וממסע וט׳ דש. I