Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

33 ספרות ומלמוד והמדרש ע־ד פסוקי התודה »ועד, ואס שטופה של העיר הזאת שתהםך אין מעם לקרא לד, שם חרש. אבל יראת לוט היחד, ססני אנשי צוער שהיד, ירא סהם לנסשו ולשתי בנותיו. וע*כ אסר הכתוב דשב ברד ושת• בנותיו עפו כ* ירא לשבת בצוער, כלו׳ עם במתיו. ואודב חבר הכתוב ופירש ישיבה זו היכן היתה וישב במערה הוא ושתי בנותיו שהישיבה הזו היתח בסערה ולא ביר באוהל או בסוכה. ולוט לא גילח יראתו לבנותיו והם חשבו שגם בעיר הזאת יקרה מה שקרה כסדום. וכל המקרא הוא הקדמה לסר, שיסופר ממעשה מותז וע*כ הוא פסוק שלם. בא) דשכם אברהם בבקר דקה לחם וחסת מים דתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד דשלחה ותלך וחחע במדבר באר שכע: דכלו המים מן החמת ותשלך את הילד וגו,. וחנה יוחר היה נראה להפסיק בוישלחח ולחבר ותלך ותתע במדבר באר שבע דכלו מים מן החמת וגו׳ וכמו שפי׳ הרשבים ותתע במדבר באר שבע לפיכך דכלו מים מן החמת שאלו הלכה דרך ישר היה מסטיק לח החמת מים שנהן לח אברהם עד המלון. ונראה שבעל המפסיק טון לפי׳ בעלי הגדה והוא ברשיי ותלך ותתע חזרה לגלולי בית אביה (ונרמז ביר ושם ליחא) ומקורו בפדריא פיל (ויובא בילקיט ובמדרש הגמל) וכיון שהגיעה במדבר התחילה תועה אחר גלולים של בית אביה ובו׳ אין ותתע אלא גלולים יכתיב בה הכל המה מעשר, תעתועים. כב) דשמע אלהים אח קול הנער דקרא מלאך אלחים אל חגר מן השמים דאמר לח מה לך רגו־ וגו׳ באשר הוא שם: קומי שאי את הנעי והחויקי את ידך מ כי לטי גמל אשימנו: עשו מאמירת המלאך ב׳ פסוקים ולא כללוה בפסוק אחד לפי שהם ב׳ עניגים שונים. הפסוק הראשון הוא הודעה והבטחה שאל תירא כי לא ימוח הילד ואם היא הרחיקה עצסח שלא תשמע קילו במוחו אלחים שסע אח קולו כאשר הוא שם. כלו׳ כמקום שהוא שוכב מושלך שם נמצא עזרו בערהו. אכל כפסוק קומי שאי וגו׳ הוא ציווי לה ואמר בטעם הציווי כי לטי גמל אשימנו וע*כ נצטוותה בדבר זח ולא שחם המקום עליה מחוך בכייתה. ולפי שרם עניגים שונים הפסיקום לב׳ פסוקים. שזח חוור אל דקרא מלאך אלד,ים אל חגר מן השפים דאמר לה, שהם שני מלאכים שאין מלאך אחד עושר, שתי שליחות. דוגמת הדבר בסאורעה הראש ץ בפרשת לך לך שנאמר דאמר הגר שפחת שרה אי מזח באח וט׳ שהוא פסוק אחד ואחיב פסוק ב׳ ראמר לח מלאך ה׳ שובי אל גכרחך וט׳ ואח־כ פסוק ג׳ יאמר לח מלאך ח׳ חרבה ארבה וט׳ ואזדכ פסוק ד׳ יאמר לח מלאך ח׳ הנך חרה וט׳. שלכל רבוד ודבור מלאך אחר. ואמרו שם כביר פם*ה כמה מלאכים נודווט לה. ריי בר חנינא אמר חמשה בכל מקום שנאמר אמירה מלאך רבנן אמרי ארבעה בכל מקום שנאמר מלאך. והנח דעת רבנן כיון שנזכר ד׳ פעמים מלאך ה׳ חם ד׳. אבל רי עסי בר חנינא הוא מונח הפסוקים פסוק א׳ וימצאה מלאך ח׳ על עין המים במדבר על העץ בדרך שור. ואחיכ פסיק ב׳ דאמר הגר שפחת שרה אי מזח באת וגו׳ ודעתו שאמירה זו די מלאך אחר שבכל מקום שג׳ אמירה מלאך. ודעת בעל המפסיק שעשה מן דמצאח וט׳ פסוק לעצמו שהיא שליחות לעצסח לחעמידה שלא תהא טרחת. ולק שאל המלאך השני כאיט רואה שהיא טרחת אי מזה באת ואנה תלכי. והיא חשיבתו האמת שהיא אינה באח ואינה הולכת אלא מפגי שרה גברתי אגד טרחת. אבל דעת רבנן שזח הפסוק היא הקדמה למה שיסוטר על כן חקרם 8 JH \