Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

מאיר איש שלום 82 הם אלו השלשה ומסיים שם אכל לימות המארח יחידו דר,מ לישראל כד לקיים ,מאמרו של הקכ׳ה וכו׳. ועל כן הוםסקו אלה השלשה ונשארו שכעה. וכיון שחלק את המנץ והמדד שלשה חלק גם את השבעה לשלשה וארבעה. ואולי יש מעם גם בחלוקה וו למי תכונת מושבם ונלגולם כארץ ונעלם מאתנו. ים) בעינם העם הזח נטול אכרחם דשמעאל כנו: וכל אנשי ביתו יליד בית 1 ומקנת כסף מאת כן נכר נמלו אתו: והופסקו לשני מסוקים ולעיל כשעת מעשה נכללו כפסוק אחד. רקח אברהם את ישמעאל בנו ואח כל ילידי ביתו ואת כל מקנת נספו כל זכר באנשי כיח אברהם דמל את כשר ערלתם בעינם היום הזה וגוי. וסדר סעשה זו כתב הראכיע וכאשר נסתלק המלאך מיד מל כנו וכל יליד כיתו ומקנח כספו וטי ואחד כן נמול אברהם גם כיום כעינמו וטי. ולשון הרסכץ ואין מעם נימול אברהם שנימול הוא בחחלח אבל ישמעאל כנו נימול מחוילה וכל בני ביתו ט p טיוב רקח אברהם אח ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואודב ואברהם p ג*ט בחמולו. והמעם ט אברוש נזדרז במינות המילה שלהם תחלה וט׳ ואזדכ מל את עינמו וט׳. וא*כ היה לכלול מילת ישמעאל בנו עם מילת אנשי ביתו, ואס לא חע עושין כאן ב¬ י מסוקים הייתי קורא וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו ומי נסולו אחו חיינו עם אברהם. ובאמת אץ הדבר p שהרי הס גמולו בתחלח ולא הס נסולו אתו אלא הוא נמול אתם. ולכן הפסיקו נמול אברהם דשסעאל כנו סוף מסוק וכשאמר וכל" אנשי ביתו וגו׳ גמולו אחו הוא שב על ישמעאל שעם ישמעאל נמלו. שאי אפשר לך לומר שהוא שב אל המסוק הקוז״מ שא־כ חיה עדך לומר נמולו אתם. והאמת שהם גמולו עם ישמעאל. וירא. כ) דשב כסערה היא ושתי בנותיו. לסי שמחיות הסימור הוא הקדמה למה שאסרה הבכירה ואיש אץ בארץ וגו׳ וכמו שסירשו בביר 0ג*א שהיו סבורות שנתכלה העולם כחד המבול, וp סירשו אחרע ראניע ודיירי ורשכים. ומעוחם זח חיתח למי ששט בסערה, שאם היח נשאר לוט בהר כמו שאמר דעל לוט מעוער דשכ בהר הע תאים שהארץ במקומה עומדת ולא נהפך העולם טלו. והנח טוסם הכתוב הוא. רעל לוט מנוער דשב בדר שחי מחיו עטו כי ירא לשכת בעוער דשב במערה הוא ושתי בנותיו: ותאמר הבטרה וגוי. ולמי שטחיות הסיפור •יחיה ראוי אמרו כי ירא לשבח מנוער ®ף פסיק. ואחיב מסוק אחר דשב במערה הוא שחי במתיו ותאמר הבכירה וגו׳. אמנם כשנסתכל במסוק זח נסעא ט שתי תמיהות. א׳ סח טעם לאלה שתי הישיטח דשב בדר וגוי רשב במערה וגו׳. ב׳ אס עלייתו מעוער חיתח למי שהיה ירא לשבח שם שנדחקו המפרשים כטעם יראה זו רשיי ורסבץ ורשטם שמא תהסך גס היא. היה לו לומר רעל לוט מעוער כי ירא לשבת שס וישב בדר שתי במתיו עסו. ואס נחפוץ לדקדק כסגנון הלשון נשאל למה אסר הכתוב באן שתי בנותיו עמו ובישיבתו במערה אמר הוא שחי במחץ. וחנה ידע לום שעוער לא תהמך שהד המלאך הבטיחו על זד- ועוד שאמר על כן קרא שם העיר עוער. והנח שם העיר חיתח בראשונה בלע כמו שכתוב (לעיל י״ד בי) ומלך בלע היא עער. וחנה אץ לגג לפרש אלא או שהמלאך קרא אותה עוער בדברו אל לוט או שלוט קרא אותה