Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

■ r ■ r ספרות התלמוד והמדרש ע״ד פסוקי התורה סאת מאיר איש שלום זיל (»י»). f (חמשו)*)• יד) ויסגר הי בערו. כתב הראביע והגה סגר הפתח והשם עורו מלא נפתח נחיבח מקום ט סיד היו טלם סחים. הוכרח לזה כי וראי כשעשה נח אח החיבה ועשה לה פתח עשהו באופן שיוכל לסגרו. ולשק רשיי ופשוטו של מקרא סגר כנגה סן המים ומי. ואם הסגירה תהיה בפני חמים אין לו המשך עם הקודם והיה ראד לפסוק בפני עצמו. אכל נעל המפסיק שלא עשאו פסוק כפני עצמו טון שלא לפרשו על סגירה כפני המים, אלא לחברו עם הקורם בעצם העם הזח בא נח וגוי. ואמרו בביר פליב איר יוחנן אמר הקכיה אם נכנס נח לחיבה בלילה עכשיו ירה כל בני הרו אומרים כך לא היט יודעים מ ואילו חייט יודעים ט לא חייט מניחין אוחו ליכנס. אלא בעצם היום חזה בא נח דרגיש ליה ימלל. ולשון רשיי למדך הרחוב שחיו בני דורו אומרים אילו אט חאים אוחו נכנם לחיבה אט שוברין אותה והורגין אותו אטד הקביה אני מכניסו לעיני טלם ונראה דבר מי יקום. ואל זה המשיך בעל המפסיק המאמר ויסגר ח׳ כעדו" ונפיחש הא׳ של רש־י הגק עליו שלא שבהה הקיף התיבה הטם ואריות והיו הורגים בהם. והוא בטר שם אמר ר׳ לד למלך ומי כך יסגור ה׳ בעח בקשו להפוך התיבה והקיפה אהוח שלא יגעו בו. והמאמר נמשך לחחלח המקרא והבאים זכר ונקבה באו ועל ידם סגר חי בערו. יכן חרמם אונקלס ואגן ה׳ עלוהי. וכן וחס מיסדה דה׳ עלוחי. אבל יונתן תרגמו כפשוטו של רש׳י ואגיף מימרא דה׳ ית חרעא דתיטחא באגפיה. בספר שלפני כחוב ואגין מימרא דחי והוא שיבוש חדל ואגיף. והסיום יח חרעא דתיבוחא ראיה לדבר. טו) וחם הוא אבי כנק. בחב רש*י למה החגרך לומר כאן לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של לוט שקלקל כה חם ועל ידו נחקלל כנען ועדיין לא כתב תולדות חם ולא ידעט שמען בט החנרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען. והראביע כתב ללמד ששניהם רעים וכמעשה אטח יעשו בנים. וחבטר כנען ולא מש בעטר שיקלל כנען וטי, אבל בכל אלה ימלא למה נכתב עם ויחיו בני נח הימאים מן התכה ולא הופסק פסוק לעצמו. אמנם רעת כעל המפסיק לומר שאף כנען מימאי החבה היד- וכיון בזה למה ששט בסנהדדן (קיח דב) ת*ר שלשה שמשו בתיבה •) ואח חקרם אנח רא*ונח חוברת 8 עמוד 116—128 וחזברח 4 עטור 149—166.