Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

20 .wen עמק במלאכתה ולא הניחוהו התלמידים1)• רבי חייא רבה אמר נחשב לאחד מאחרוני התנאים ומראשוני האמוראים ולאחד מקדושי ישראל בימיו. והיה גס עסקן בעבודה ובמסחר*). נשא ונחן הרבה גם במסחר הסשחן*). וכאשר ראינו היה גס רב כהנא אחד מגדולי סוחריה. וכן עסק במסחרה גם רב4); וכן רב דרא. אשר עסק נם במלאכתה ושאל את סי רבי אבדו: אס מותר לו לשסר את סשתגו. כדי שיקסאי עליה קונים*), ט לסי הדין המסורש במשנה. אסור היה למוכר לגנוב את עץ הקונה לנסח את הדבר הנמכר יסד חיזנוני. אולם יסוי המעלה גם אח עיך החסץ הנמכר התירו*). כל הדברים הנאמרים בוח מעידים על המעמד הנכבד של חעשיח הסשחן בכל מקאעותיה בימי המשנה והתלמוד. ירד■׳ ב״ב ם״ב ד״ח ע״א. *) באייר חננו סועאים: א״ר חואעית רומס חיית* זיתים עם ר׳ ווייא חגרול (ירוא■ טאח ם״ח. ח״ב וי״ז ח״ד); וגם עסק בססחר ם«י (אתא״ר סי זאת עילת). *) ר׳ חייא רובח אגר חסרון למיתא ליח ביתן חלבו וסעאוח לחח אסר לון רב: »יק וחב לון אנרן סאלם ואסר למן: לא ראנא חיב פיתן לבון אגרינון, אלא אנא חייב סחרית לבון (ירוא׳ ב״ם י״ז, ח״א). ר* חייא רובח חוח ליח ביתן (אם י״ח, ח״ח) ובגלל אחיו סזווי איל יאחן חגנו סחואים אוחו אוסר: יבול אנא כתב כל קריי בתרי סניי, חין עכירא? ובן נחרי סני• זרע רכיחן וזרע ליח וחזר ליח ועבר חבלין ותסא טבי* וכתב כל קריי על סאכיחין (ירוא׳ סגילח פיר, ח״א, ועיין נבלי כתובות ק*ג ע*ב, ב״ס ם״ח ע*נ). 4) רב חוח ליח ביתן ולקח (ירואי ס״א ם״ב רניו ע״ב). *) ירוא׳ ב״ם ם״ד, ד״ט ע״ב. •) עיין לחלן בירק חבביסח. הערות לברק א׳ הצמר ב״הקדם" שנה שניה חוברת 8/4. בהערה כ״ט בסוטח *ריך לסחוק את הסיום ובנראח בגלל... וזד ל בסקום וח: ובן בזבחים ם״ט. ס״ח נסנו בין אלוג אאר בזטן אחן סחונרים יעלו םיראו לא יעלי. ועיין בראיי (אם ל*ח ע*כ) אסיאב לסח תעריכו לאאסעינן בכל םעם עסו־ אביאאי כבאים. טעם חסאנח. לסת בזמן אמן סחוברים •עלו םיראו לא יעלו וחוץ סריוק• מכתובים אכאסת אין סחם חוכחח גסורח) חוא באביל אלכל חטטים חאלח אין כל עיר וחאיבות בטני ע1םם וע״כ בטלים חסח לנכי מאברים בעורם סחוכרים אליחם. אבל כאטיראו אוב אין לחם כל ערך איעלו בטני עעסם מאום: חקריבחו נא לטחחד. בהערה לץ", בראאיתח זחל: וע״כ חעריבו לאסר: ראאית חגז מחג במריטת ואינו גיחג בסתח (תום׳ חולין ריא ט״')• בהערה ם״( ע״ל בסיטח: אח״כ מעאחי את חראב״א אטקאח ג׳׳כ על רא״י וחוא סכיא אח טירוא הראב״ר אטירא: חטורין זח עם זח, אאם חיחח ננבח לא תיח חוטר אותן. והוא טירוא רחוק וחוא ססיים: גם בתוספתא נראה אתטורין איט סלאון חטור אלא ס י ן הוא אנוטלין טחון־ חגסר ואחיא דבר אאין הבעלים סקטידין עליו. וחיי» כדברי»• בהערה קנ׳ץ כסו^ חחערח «"ל: ובאסת סחקו חגר״א ור״י ברלין את כל חסיום חוח: סחינן חוו ליח עזים לרחב״ד ... יעיין כחכותב בע״י אסביא אח כל חסיום חוח ססטר אחר, גם לא חיח לפני התוספות כע״י ועיין ברייף אם.