Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

27 חפמחה המסכר נעמה במעת המעוחזו^, ולא חממו בזח ממום רנית1). — מסחר התבואה היה אז חםסחר היותן נכבד והתירו החכמים לחסדים להעלות במקום חיוקר כבמ^ם הזל לא&ר, לקחת כסף בחלואה מעבירי המקום, אמר מם התבואה ניקד, על סנת להמזדא לחם בעבר זה תבואה סמקום הזל ובמעח ולא חממו לחם ממום רביח; כי ניחא לוע רסגלו לוע תרעא, או ניחא לוע דפוזלי גבייתו, לאסר, םסתפקים החסרים במכר ל.ןזסחיןום ׳»חסה מתסלוים על ידי טמא וטחן כזה בססחר חתכואה להיות בקיאים במערים היוצאים עליה בכל מקום; או במכי מחםה סתםרססים על ירו, לקוני תבואה גדוליס ומוזילים לחם את מעיה* *). מזח נראה עד כסה חחפחחי חנאי המסחר אז בכלל. יי גם במסחר הסמתן הננו מוצאים את כל אסגי המסחר האלה: מל אמנה*), מל טרמא ומל קליפוו מלים4). וכן רצו לעמות את כלי הםמחן מדם אל התבואה בזכות החמרים להעלותם במקום היקר כבמקום הזל*). — כל אלה מוכיחים. כי מסחר הסמתן היה אז גחל מאד והיה תמני אחר התבואה כערט. נקנית סמחן נגמר הקגין כמלמל הקונה את הסמתן ממקים למקום. בממכר מל סמתן מחכרת לקרקע אם חלמ כל מהיא קנח4). אסני הטמא וחמחן האלה כסמחן הביאו למעמיס את חנומאיס והגותגיס נחם לידי סכסוכים מונים, אמר הביאום לסני בתי החנים מל חכמי החר אז דמ אמר הסוחרים נעלי חסכםונים נמנו בעצמם בין חכמי חרם. הסכםונים האלה הולידו מקלות ומדות בבתי חמדרמ, אמר על פי מסקנותיהן נקבעו הלכות מומת נטמנה ובתלמוד. כד לתת לעצמנו מומג נאמן מדרכי הממא והמתן כמסהר הסמתן אז, נביא כזה אחדים מהם: ,רב כועא נתן מעות על סמחן באמנה לאטוי, במעה מלא היחק נירי המוכר סמתן בעין, לסוף נחיקרח פמתן וימכור אז המוכר את פמחנו במער היקר הזח, דחנע רב כחנא מירי המוכר את הכסף מחיר חפמתן ממכרת על יח דגימ את ממפפו לפני רב מוציא את פסק חט: אס כמעת הממכר אסר המוכר, כי את סממו פי׳: ססגרי ים, הבאת גלים, ערבוב, בלבול. ,"פל *h׳, חיא כנר rot פירי« לקלי*. וכן דרפו: עד נבכי •ם (איוב ל״א): עד קלוטין דיםא. אופן חספא וחסת; חוח נקרא כנראה בפסו זח ע** ספקותיו, ערבובו וגלגולו. *) ויי■ לחתעורר על דבר• רב פפא (נ״ם ס״ח ע״א): טר׳יא דירי פרי, אס כ• חגסרא פם סוכיחח, כי את חסרפא פלו עריו ג«כ לאסור, וגם קבלו כן לחלכח (er ס״ח ע״א). ועיין בפכת קים ע״ ב כרב פפא זח פאסר: סאן ראפפר לספתא פכרא ופת• תסרא עוכר על כל תפחית, ועיין נח״א לסחרפ״א פ» ני רב פפא לסיבת עזוסו אסר כן, פחוא היח עופח פכי. י) נ״ם ע»ג ע״א וכפירופ חר״ח חיותו• מכוון לאסתת פירופ חגסרא (עיין בתום׳ נד״ח: ניחא לחו). *) נ״ק ק״ג ע*א ונרפ״י פם. 4) ירופ׳ ב״ם פ״ח ח״ח. •) ב«ם ע״ג ודא. •) נ״ב פ״ח, ס״ז, ועי׳ נגסרא (פם פ״ז ע״א) פחקפו: ספים דתלפ כל פתוא קנח? p»ro רב פפח: חכא בסאי עסקינן ואסר ליח: לך יפח לך קרקע כל פחוא וקנח סח פעליח. לדעת• אחר• פזריעת חפפתן חיתח סנחפח את חקרקע, כאפר ראיס לעיל, לפיכך תליפח חפ פתן סן חקרקע נחפנח ליפויח ולחפנחתח וע״כ קנח בזח את חקרקע ופעליח. עיי״פ כספרפים פסתקפיס כוח.