Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

21 הפשתה r שחרט בפשתן V1 בקנבום דש שד,ץ מוופים פשתן מנסר גסלים ונאסר רחלים1). פלאנת טדוו הפשחן חיתח שונה פזו של אפה ועל כן חיח לח כוש םיוחר, אשר נקרא כשם: כוש של פשתן*). הלבנת הפשתן היתח פלאנח נכבדה פאר בתקוני הםשחן, אשר היתח על םי רוב רק לקנח כנריחה*). — באבע השחור לא היתח נאבעת כל עיקר. כי האבע חוח חיח פינחר רק לאפר. לפיכך אסרו לעשות בכגר סשחן אן7ה כולפת וגלויה של פשתן אבועח בחרת פפני פראית עין4)•/ ׳אלא r יאפרו, ני עשו אפרה של אפר נםשחן. וכן אסרו פפני הטעם הזה לפטר לגוי פשתן אנועח שזאר*). הלכנת הפשתן שאח לטעל כפו חיום אחר טויתה לחוטים. שנקראו כשם: שנק. ולפטרה ץ חץ גוחנים ש טופנים שתם בתנור כדי שיהבילו*). אופני הפשתן הגברים והנשים: העוסק בפלאנת הפשתן נקרא נשם: םשתני או כיון7), והיה פתכסח כשעת פלאכתו כעור פיוחר הנקרא כשם: עור הכתן*), אשר הגין עליו ספני התאבקות הדקתא ש אכק הנעורת העולה פהפשתן י) נלאים b״ä ט״א. פית, סייד. י) תום׳ פרח פי״ב, סטיו, זרד הפייה בכלל עיין להלן. *) טח פיפחן לבנת א!* עטר לגנוז... טת פשתן כברייתח... (ירחם׳ כלאים פ״ט, תיא. ספרא חזריע פי״ג). 4) ירו«׳ כלאים פיט. *) תוספתא כלאים פ״ח. טכיד. •) ח«תי ותערב טיםטאין בנגעים סיד. רכי יתודח איטר: חשתי טשישלק ותערב טיד, וחאונין של פשתן טשיתלכנו (נגעים טית). וכיתר כיאור נטגא כספרא תזריע סייג: ותכגר ני יחיח בו נגע גרעת בבגד גסר או בבגד פשתים. או בשתי או כערב לפשתים ולגטו•, יכול יחיו f טפטאים מיד? חיל: כנר. טת כגר טשחגסר מלאכתו אן) טלם טשתגטר טלאכתס. איותו נטר מלאכתם? חשתי טשישלק ותערב מיד וחאונין של פשתן טשיתלבנו. חטאטר חוח סובא גם בשבח נ״ו ע״ב ועיין ברש״י סכות ייב ע״ב חטניא אחחטאסר הזח בגרסת: חאונץ של פשתן טשיתלבנז (אן לפי חדים לפכח שם נטגאת בני׳י נם אגל רש״י תנרסא: אונין ופירש: אחר שתקנו במסרק כלומר לפני חפויח. ועיין לעיל ני גם דעת חריביא היא ני חטטגת חאתין בתנור חיא לגורן חנגיבח אחר תשריח). וכבר סתרו שם התוספות בגרק את פרושו. ני תלא כנגעים כתיב כתורת טפורש: כשתי וכערג. ואיך ות אפשר כ* תפטא תפשתן כנגעים לפני חטויח? ולפי דבר• תטשנת בנגעים וכיתור בספרא נראת ברור. ני חאונין תפח בפשתן כסו חשתי ותערב נגמר. ואחרי נ• בפשתן אין חבדל בין שתי לערב (כטטאר לחלן כסוית), חוגיאו משפטם, כ• גמר טלאכתת לנכי טומאת נגעים חוא טשיתלכנו חוט• תמטית שלח, אתר• כ• תתלכנח תוא מטפי טלאנות תקונית. מלבר ואת טופרכים רבר• רש"* טחטניאות• כ• את הפשתן אין סלטים אלא לאחר חטויח, נאשר חבאנז לעיל. ואל טלאכת חתלבנח חזו מטוניס דברי תטשגח (שבת פיא, ם׳"): אין מתנין אונין של פשתן לתוך התנור, אלא נדי שיחבילז טנעוי יום, וכן נירו«׳ שביעית פיח, ת״ט; גיסי! פיו, טיז עיג: תטר לחטטין ט אונין של פשתן, וכן בתום׳ כלים ב״ק סיד, ט״ד: תנור שתפיקו לחיות טיטן בו אונין... (בכיי אירפורט בשטש: אניגין) טהור, שאיט עושת מלאכת כגופו, ופירש תגריא כגרק: שאינו גריך תסק נשכיל זח, אלא טתום חדפנות נסי יתלבט חאונין ולא גריך תגיר לוח כלל, סיוע לחגר״א נסגא בשבח ייח עיב, כי חאונין של פשתן בתנור (פירוש בשעת תתלמה) קשו לתו ויקאו» לפי״ז כל עקרו של חתטר הוא לשסור עליתם ספני חרותות, עיר סוגא תסלח אונין, •ש טוגיאים אותת טיונית wov> חוט. נים של גטח. וייא ני אונין חוא כסו עוגת טייר פייז: לגינים ולעוטת פירוש, חום עט וכן כנו אח פירש נס רבינו תא• גאון. י) ביר פליב, כלים פניו, טיח, ירוש׳ יבמות סייג דייג עיר. •) כלים שם, שם.