Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

א. ש. הרשברג 22 בשעת כחישחח ופריקתה הסדק לבריאות האדם ביהוד נעה הנפוץ1) וס^נלכו. בשעת מלאכתו היה נועל נעלי יד מיוחדים אשר נקיאו בשם: קסיח. כף, ביהוד בשעת מלאכת הברירה,). הנשים חיו עוסקות אז וכן הנח עוסקות באחנות חסודה חיום בכל חעברגיות חביתיות. ביהוד ככל חקוני חסרי הארג וכםאמרם: בסח אשה עוזרתו לאדם? אדם מביא חסין, חסין כוסם? סשתן, משתן לובש? לא ממאת מאירה עיניז וסעסידחו על רגליו,). ברשות הבעל חיתה לנוף את אשתו לעשות לו חסלאטת ועבדניות חביתיות, אולם במשהן אץ הבעל ימל לטף אוחד, לעשות לו את מלאכתה, בגלל שהיא מלאכה מאוסה שססרהת את חסה ומשרבמת אתהשמתים4), לסיכך היו הגשים מנויות אזנל הסדוקות לתת לחם משחן לסריקה,) וחמורק נחשב בגלל זאת נץ האומנים שעסקם עם הנשים שמורם רע,). מלאכת תקץ הסשתן ככלל נקראה בשם: נקיץז). סגולות חםשחן: לסשתן נחנו כה קיום יותר גדול מאשרלעמר, ולמינך אסרו: כי אמשר לנער רק כסות של משחן ולא נגד של אמר. אחד לש לשים יום,). והבדילו נץ ששתן לאפר גסן בסגולה להחזיק את החם. ט המשחן אינה מחזקת אח החם הנמר חגמן מחזיק את החם,). וגם הסגולה לבלוע מים מרובה לדעתם נמשחן מאשר ממר10). נס להכין את מתילי ההדלקה טזנאו אח חמשתן מסגלת טוחר, ט אץ לך דבר עושה שלהבת אלא משחים בלבד“). החבל הנעשה ממשתן, אשר נקרא נם בשם .אמונא דטתנא* חיה היותר סוב למרידה“). נגד תולעת חמשתן הנקראת בשם ’*'?א חיו משתמשים בדם עוף, אשר לשוחו מרע חמשתן“). *) עיין לעיל. י) כטבואר לעיל. י) יבטות סיג עיא. 4) כחובות ס•* עיב וירועף מם •יח, בנר* ח בגלל מחיו מרטיבים את ח#מתן ברוק «•יוזן במעת חסויח (עיין להלן בםרק הסויה). הסיום בכתובות סיא עיב: *חני מילא בכתגא רוטאחי, נמתרכב מם! כנראה! כטעות ססאסר תגסרא בחולין tb עיב, אמר מס אסרו: הרחות לאבו סעותיו ילבמ בכלי •מתן וססייסין: בכחנא רוסיתא לאסר, דוקא ככתנא חסיתא, סטעס הטבואר לעיל, אולם לגבי טיאסותח מל העבודה. טח לי •מתן סתם וטח לי •מתן רוסאית? וגם בחיות הכחנא חרוטאית •רדוקט חוץ לארץ, כודאי הובאה לבבל ולא״י כמחיא מעובדת, ולמה זח יקבעו הלכה תלויה כעבור חסמת ן בחוץ לארץ? ובאסת לא נסגא את הסיום מל »חני סילא בכתנא רוטיתאי, לא בירומלטי ולא בחוסטתא כתובות ם*ב! טיב, חח בעיני ודאי גסור. ‘) טעמה בתיטקת מנבנסח ליטול •מתן סן חפמתני... (ירומ׳ •בטוח •י*ג דייג ע״ג)» ססגטן הלמו! נראה, כי הוא מדבר טטגהגי חטקום בוטנם כטו: טעמה בתיטקת מיררה לכבס בנתר, אמר ל«י זח (מם). •) קדומין •«ב עיא. ’) גזל עטר וליבט •מתן ונקהו (תום׳ ביק ■"י ט״ב). •) ביט כיט ע״ב. *) וגינקט במחקי רכיתנא כקייטא ורעטר ט1נא בסיתוא (גיטין ס׳יט עי ב וברמ״י «. ע״ז כ״ח ע״ב! מבת קי* ע״ב). 0נ) ע״ז ע״ח סוןו ע״א וברמ״י מם. ") ירומי סכה •יה. “) עירובין נ״ח עיא. ריח ניג ע״א, תום׳ טעמרות •*ג. תרטם, וחבלים בראמיחם: אטונין כראמיהן (טלכים א׳ כ• ליא) ועיין להלן בסרק: ה<מלת הכלים. ״) רב חוח ליח ביתן ולקח, מאל רב• חייא רובא: טחו סיכום *•ור וטגבלא אדטיח