Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

א. ש. הושבת 18 ג׳עבדם בארץ1). את הושני משתן היו טחשים ודשים כמו היום במכוש עץ אשר נקרא קי9ןא.—המלאכה חואת נקראה בשם דישה. אחרי כן ד,ץ סםרידים את קסמי נחדן העץ הכתוש ק הקליפה על יד סןנר1ןה. — המלאכה הואת נקראה בשם: טחינה, אחרי כן היו מרחיקים אח הקסמים הקטנים בפעולת החניך כפו חיום, על ידי עץ רחב בתמונת חרב הנקרא בלשון ענית בשם: אקצטילוא. — המלאכה חואת נקראה בשם: זורה, אחרי כן היו טרדם את הפשתה הט$קח בידים סלבשות בנעלי יד אשר נקראו בשם: כף או קסיה. — המלאכה הואת נקראה בשם: ברירה, אחרי חדשה כאח מלאכת הנפוץ, לחצות, לחלק ולפלג את הפשתה. אחרי כן באח מלאכת התלישה החולשת וחספרדח אח הפיץ סן הפשחן* *). נטר העמד החקלאי של הפשתן היה כאשר נאגרה לאגדת הנקראות בשם «ירי•. , מלאכת הנפוץ, כאשר ראיט, מנערת את קסמי העץ מן הפשתן ועל כן נקראת פשתן מנפצת נם: פשתן שננערה4). ואחרי אשר דשת התבואה, כתישת הפשתן וגפיצח הצמר הטח במלאכתן, על כן יש אשר יןיאמן למלאכה אחת‘). כתישת ודשת תתיבשות, או כדעת קאחוט מל*פ, אשר בח חורא־/ח ג״נ נכיונית וא״ב תרגום, חושני פשתן היא s פשתן סיכשת אתר השרית. אבל דעתי כהוראת תסלח תזאת היא: שהושן בארמית חוא כמו חוסן בעברית (עיין להלן). כחלי!» ההיא בחיית וחשי״ן שמאלית בסמ״ך והוראתה לפי זח חיא: פשתן תמונת שלא נתרככח ולא נשלמת מלאכחח. ולפיכן מסהפקת הנמרח בסוכת •יב, ע״ב: אי דייק ולא נפיץ או תרי ולא דייק, נפי חושני קרי ליח. ') חום׳ שביעית פ״ד, סי״ט: ולא תודני פשתן מחובת לארץ לארץ... אבל מביאין.. הושני(כגרסת כיי ווינא והגר״א חנבינח) פשתן מחובת לארץ לארץ. אבל לא מארץ לחובת לארץ. ועושין אותן בארץ, פירוש, אין מביאין מחו״ל לארץ פירות כלת• גמורים לגמור את מלאכתם בארץ. י) מאמר אתר בירושלמי שבת פ״ז ד״י ע״א מונח לפנינו את כל המלאכות חאלח וכליחן על סדרן בדיוק האפשרי, חלא זח לשינו: חחן כתניא בקיפנא משים דש; בטערוכח משום ■וחן; באספפיתת משוס זורח; בכף משוס בורר; כד מפלג משום סנפס; כד מתלש משוס מחתן; נפר מלאכתו משום מכת כפטיש. קופנא תוא מלת יונית xoxavov והוראתה: מכוש עץ (שלעגעל); מערוך, מערוכת, חיא מלח איטית כפעל ערן תוראתח: גלל. לשת, כמו שמתרגמין: וכפחרא דערוך ית ■ינא (ישעיה ט״א, כ״ט). על ורקיק מתרגמין: ועדיך חד (שמות כ״■, כ״ג), מזח: חלש וחעורך (ידוש׳ שבת פ״ז, ח״ב); ובן פירש תערוך: עץ ארכו כאמת ומרדדין בו הרקיקין ושמו בלעז ספנטויו spianatojo בלאי״ט. מאננעלהאלץ. אספתי, אספתין היא מלח יונית ma&iov חוראתח: עץ רחב כחרב. כף, היא נעל יד בל• חתוך אבבעוח, וחיינו: קסיח של עושי פשהן (בלים ט״ז, מ״ו). עיין לחלן ח״ב בסרק: נעלי יד. מפלג היא ביגוני פיעל סן פלג לאפר, חלק, חבת, •חבון (שמות ב״ח, ל״ח) מתרנמין יפלגין. •) תוספתא נ״ם פיט, מי״פ: המקבל נרם מחברו חיב ליטפל נו עד שיעשנו יין זיתים עד שיעשם בנוי, פשתן עד שיעשנה קרבין. היראתח בערבית: אמדה, לד״ק: יותר טוב מיוונית xopeuov קוובת שער, והיינו כנראת הסיום גירושי דלעיל: גמר מלאכתו משוס מכת כפטיש. 4) ידוש׳ שבת פ״ב, ת״א: פשתן שלא מערת. י) בתוס׳ שכת פ״ט(•) מי׳ז נטבא: הרש, המחש והנופט (חייט: נפץ, נפס) מלאכת אתת הן. התוספתא חוו מובאת גס בכבל•: תנא הרש, תסנפץ ותמגפט כולן מראכח אחת הן (שבת עייג, ע״ב). שניתם מנוונים אל חטלאבות הדומות במתוחן ובמטרתן וממילא הנח שוות כחיובן חייט: דש בתבואת, כותש בפשתן מנפץ או סנפט כבסר, אךבמקוסכותש שבתום׳ נסבא בבבלי חמנפץ. — התוספתא חזו היא אליבא דר יחודח שיש דישח בדבר שאין גדולו סן הקרקע(שבח עיח ע״א). ע״ר תחלוק שעושח רש״י בין מנפץ וסנם■ עיין לתלן נפרק במתיג.