Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

17 רסמזהה ני בעתות הפעחן בסערה יותר ססדת «רכה היא מתקלקלת, ואחרי vwr האוסגץ הרבה בתוך הסערות לרגלי סלאכתם לפיכך הזהירום. כי בהגהנ זסן קריאת ע&ע. אל גא יתכסו בסי הסערה דקראו1). בסחוזא. עהיח כגראח סקום עבדנות פעחן. אסר אמיסר למלא מים סהבארות נעבח. אתרי עראה עערו בהן פעחן* *). והיו רוחצים בסי סערה לרפואה*). גס ל«נן אח הגוף ספני ה?ךב4), אבל נתעבה לרחיצה סלכלבת6). הסחיטה• בצאת הסעתן סן הסערה היו סוחפים או רוטחים אותה*), המים היוצאים סמנה נקראו כעם: הי זךיז־ן ונודעו לגגאי בטעסם הרע’). העטיפה וחנגיבח, אחר העריה נעטפת הפעתן היום והיא נעטחת אל סול פני קרני חעסע במקום ערוחות סנעטח, לסק תתנגב. כנראה התנהגו באפן כדה גם בימיהם*). ולא נזכרה רק בגלל עלא גחעבה למלאכה נכבדה. כסו עלא נזכרה נגיבח הקלחים חכחיעח, הריעה, הטחינה, חזריה, הברירה, הנפוץ: גיסי הפעתן חערוים וחסיובעים נקראו בעם: היקיגי פעתן לאסר, פעחן סיובעח או חסונה סירוע, בלתי סרכנח עוד על ידי העטו־*). גם אותם היו מביאים סחוץ לארץ סן חסערת ואין «0 אוטן אלא חוא, הו• nt יעעח בענעח (מדק י״א, ע״ב), גראח גס טוח, בי חיתח אומנות סיתדח. *) ברכות ס״ג, וברע"• עס כיח ע״ב: ם• חסערח עעוריס עם חועתן וחקנבוס וחס ססריחים, בירוע׳ בובות סיג, ת״ת נטעא, ב• תטעות חוו תיא על בובסין, אבל באמת עויס מיס• תמעוות תעת»0 לגב• סחחתם ולבלובס. י) עירובין ק״ו 0וןו ע״א וריע ע״ב. *) ענת קיט, עיא. ת״ר רותעים בטי גרר, בטי חטתן, נטי עסיא ובמי טבריא, אכל לא נים תגרול ולא בטי טערח, וסיוע רעיי: ולא נטי טעות עעורין נו סשחן ואין דרך רחיעח בחן, אלא לרסואח. *) וגם ספני תערב (ביעה י״ת. עיב). •) נדרים 0׳ ע״ב. י) תרוטת סעתנו (חוס׳ טהרות ס״ח. טי״ו), סקירת כנראח עברית ללחי! ח ולסחיטת וזחו סירוע חטהרא: ועל ידי רעעים ירטני (איוב ט״ו, י״א), סי׳ •לחמי, טות נקראת תתתבעח הטומנת את תלית ענסבת: רטית, תסמית חרבת כטענת. י) אטר רב: אעת• טי זריון ולא אעתי עכרא (ססתים קיו, ע״א), רע"• לא נתת באן לריוקא וסירע: 0• מערת סעחן, אבל כאסח הכוונת: חטים תנסחטים סחסעתן כתוראת תסלח זור נסקרא. י) יתועע מ ו׳. דעת תרבת טתטסרעים חיא, ב• אל תנגיבח תזו טנווגים בל תטקוטות בטענת ובתלמוד תסזבירים: חנור ענהנו או טסנו בי ארנין על סעהן(עיין לתלן). ועיין בתוםסות יענים עבת י״ו, עיב נם דעת חריב״א, כ• חאונין על סעתן נתנו בתנור לנגיבת, אחרי עחעלין מן המערה, אבל טעותם מתבררת מנגעים סי״א, מ״ח, אער עסנראח מסיע, כי תאונין על סעתן חטח חוט• סעתן טווים (עיין לקמן). וגם לס• עאמרו נעבת י״ת ע״ב חיו חרותות קעות לאיתת הטסנוו תאוגין בתנור, באסרם: אוניו על סעתן נטי לימור? תחם ביון רקעו לתו ויקא לא טגלו ליח, ואנתט הלא קראט למעלת, בי לנגינת תסעתן אחר• תטערת, חרותות מונות טאוד; ובכלל חלא בכל ומן תא מעתמעים נארעית תסזרח על סי אקליטן חתם לעורך חנגיבת רק נאויר תעטים ונקרני תעטע, ולמת .m איסוא הית לתם לתעתמע בתבל תנור, לערך נגיבת סעוטת טלחות ומרטיבות תסערת? אלא ודאי חית חבל חתנור טעטע רק לטטרת חתלבנח על חממות (עיין להלן). י) תוען חוא לדעת תנלעניס: או מלת אניח mov» אער תוראתת היא: נגיבת, חקרם 2 JII