Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

א. ש. חחמכרג 16 חסשתן העקורים נקראים בשם: המד ששתן1), — כגלל הזרע שבגכעוליהם. נועז בחם סאות שכחה: שני המני םשוון שנחת ושלשה אינן שכהה*). אחרי שהודגשו חמני הםשתן שנקראו בכחבי הקדש בשם: סשתי העץ. בר,שמחם נגד קרני השםש8), באח המלאכה השניה: לקטוף ולשמוט גבעולי הזרע סן חםשהן. היא חיתח מלאכה במד עעסה אשר נקיאח: ח$9ח, והעוסקים כה כשם: .שומטי כימי רכיתגא*. והיהח מלאכה משםלה את העוסקים בה1). חץלזיה: אחר המלאכה הזאת באה מלאכת השריה בכוכה של מים. אשר נקראה בשם: ןו?ךה, 3י?^א5). גם היו מביאים המני פשתן מחוץ לארץ והיו שורים ועושים (לאמו־. מתקינים) אותם בארץ0). ואחרי שהיתח נפמח מלאכת הפשתן אעלם והיו סיבות המשרות. אשר מימיהם רעים. ומסריחים. לפיכך חיבו להרחיקן ממקום שהיו יטלות להזיק שם, כגון ממקום שט עיסה חירקז). מלאכת השריה היחח אמנות מיהרת, אשר עסקו בה בעלי מלאכה מייחדים, לפיכך: השוכר את האומנץ להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שאבד וחזרו בהן, מקום שאין אדם (אומן) שוכר עליהן או ס$ען*). והתירו לאכל להיות שולה פשתגו מן המשרה בימי אבלו. ולכל אדם במועד, אם אין שם אומן השריה אלא הוא, כשביל שלא תאכד*), מרחוק. *) עיין באח #״ו, מ״ח וברמנ״ם er ועיין בר•"' סכוז «"ב ע״ב: דחייט כשחוא בחונין •לו נסו שגדל ולא נארח במי טשרח ו5*א נו»ץנםנת«ח. נחום׳ •ביעית ש״ד, מייט: ולא חונני ם«חן טחונח לארץ ושורין אוחן נא^ •ר• חסלח: חץ, חוץ. חוראחח: קליםח, עלח, ובא מרין בסון» נטששט חלשון חערביח. *) םאח ם״ו, ם״ח. *) יחו«ע ב׳ ר. בי חנטת באיי שטוחים וע״ב חסח סקום טסנל ליב• ולנגב בל דבר •*ריר נגיבח. 4) איחא בנדרים ם״ח עיב: חחוא גברא דחוח ליח ברא דחוח •מ<■ בים׳ דביתני, אסרינחו לנבסיח עליח, אשרו ליח: ואי חואי נר ברך *ורבא מרבנן סאי? אסר לחון: ליקני חדין. . . עיין בםירו• חמיחם לרש״י, בר״ן ובערוך חםור«ים: •מים כיםי דביתנא, מול, חוםף אני*י, ואגודות ששתן, השיח• חוח מתטיח מאד: וכי גילח וחטיםת אניני ששתן היא מלאכת חםיחדת את חנוזל, עו¬ בי נקדא כשם •סיס כיש• דכיחנא, וכי איננו נכלל כחין יוחד חננכים לחיוח נקרא נגב וגולן סתם? ונם לטח יח יגנוב אח קלח• חששחן, שערכם קל מאד ולא את מששתן בע*טח? כי חחרמם של כיש• רכיחנא איננו בשום אושן: אניני ואמרות ששתן, נחדנום חמשדשים, אלא: קלחי ששתן. ועוד יותר תתגלח לט זרות חשירוש חזח בסנאט •ם את חמקכיל לנגב חוח — את חנורבא מרבנן, כין מגנב וחנורבא מרבנו חלא עוד נטנא תאדם תישי שאיננו מג? אכל כאמת תשירו• של שטים כיש• דכחנא חוא למעלת סכל סשק כאשר שירשנו כשנים. ועיין כערוך ערך כישי ב׳ •חיחח חנרסא לשניו: •ביט כישי דכיתנא וחייט כשירושנו מט«. ועי•«« בשם חלמיח חכמים ממנננא, אשר נם חסח מכירו, כ• אין כאן ממובן טנב וטול ושירשו •ם שירו• דחוק. לדעחט נראח לשר* בגמרא מו״ק י«ב ע״ב: בשלטא כתנא חזי לחששא לאמר, לחון! לחכוך אח חגבעולים מן חקלחים כלומר, למלאכת הזאת, ובשביל זח תתיר רב יחודח למיעקר כתנא כחולא דמועדא, אחדי שנתבשלו מקלחים ד• נדכם, כאשד שידשט לעיל, וכמו שטסיטין שש טעשח רומח לזח מר ינאי: חות ליח שרדיסא דטטא זטניח בחולא דמועדא, קטשיח. שירוש דש״י שם ז לחששא, לכסות בו מאכל, דחוק וזד מאוד — וכי לכסות מאכל אששר דק בקלח• ששתח, שתתיר בשביל זח לעקרם בחחים? *) גיטין ניז, ע״א. ב״ם ייח, ע״ב: אינא דאמרי: חיני דמזבני כיחנא, ואיבא ראטרי: חיכי דחרו ניתנא. *) חוסשתא שביעית ש״ד, מייט. י) ניב סיב, מ״י. תוסשתא שם ש״א, ט״ב. *ךנ*מ שיו, מ״א. *) מו״ק ש״ב, מיג. שמחות ת׳. וכן ששתנו (של חאבל) לתעלות