Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

r r משחה 15 נדי לשפוד על הפ׳אתן סטגי העקיב היו מרביצים עליה טיס. את חהרבצה הזו התירו לעשות גם בפועד1). זריעת דששתן כפים נחשבה נעיגיהם לפלאנח פביאה תעלת. אחרי ני הפים מוציאים פפנה ריר*). והיו יודעים להנץ פחונן הזרע של פשתן נטתה פין פאכל פוב, שהיו מחזיקים בסוד את אפן הכנתו" לפען לא ירבו להשחפש נו עפי הארץ לאכילה, ויםסירו אח הזרע הנצרך לזריעת חםשתן*). נם היו פנינים פפנו נערטב זרעים אחרים פין רפואה אחד4). והיו פשחפשים בו גם לצרך דברים אחרים: לפאכל נהמה. לרפואה ולכיוצא בהם6). לפיכך דרשו: ונתתי עשב בשדך לבחפתך, זה פשתן וכן הכתוב אופר (תחלים קיר): פצפיח חציר לבחפה ועשב לעבודת האדם*). לאפר, הפשתן היתח גם לפאכל בחסה וגם לעבודת האדם. לצרך עכרנותו לתקן אותה לחוט של ארג ועל כן חיבור, בפאת נפאכל ארם7), ואינו רשאי שיאפו■ לעניים: טלו ותנו פשתן*). והפשלח לחברו שתלים ואטוגין והוצני פשתן פעשרן ודאי, פפני שנחשדו חב בני אדם עליהן,). וכן הפוכר פירות לחברו וזרען ולא צפהו: זרעוני גנה, שאינן נאכלים חיב באחריותן, אחרי ני פכרם לו רק לשם צפיחה, אבל זרע פשתן אינו חיב באחריותן, אחרי ני הוא נקנח גם לפאנל אדם ולצרכים אחרים10). והתירו לכל איש לעקור לצרכו את הירק שחלים, הצוסח בשרה של אחרים הזרועה פשתן, ואין בזה משום גזל, פפגי שעקירה זו טינה לפשתן1,). חפפקיד אצל חברו פשתים בגבעולים צריך לנכות פפשקלח עשרה אחתים פפאה, אשר הפח אובדים פפשקלם על ירי הנגינה12). ר׳ יהושע בן חנניה עשה פעשה אחיוות עיגים בזריעת פשחן3,). חקון הפשתן ועבודה עיי פלאבוח שונות: בל הפלאטת השונות שהננו פזצאים היום כעטד הפשתן נפצאו גם כיפיהם, אם כי באפנים יותר פשוטים. העקירה ו ה חפפה, המלאכה הראשונה היתר, לעקור אח קלחי הפשתן סן האדמה14), חיכף אחרי אשר נבלו עליהם התחתונים ופראיהם נתנרכם. קלחי פרד (ר״*). 1) חזם׳ טו״ק m b ם״ו. י) זבחים *"ד ע״ב. י) נרחם ס״ט ע״א. לוליבא דביחנא בנותחא, זדבר זח אסור לאסרו בפני עם ארץ. זע"! בר״ב שם. חעריך ויוו; לולבי! הפרחים חעולים בשרש האילן וכחוראח חבלח חזאת הארסית, אגל כאן ספו־שת חגסרח בעיסת: בגיויח דקרא . . . לולבא רקרא. וקשח על חעיוך. 4) סייתו בזרא דכרפסא זביזרא דניחנא וביזרא רשבלוליתא ותרי לחו בחרי תדרי בפשורי (ע״ו ל״ח ע״ב). *) תרבח לוקחי! אוחו לרברים אתרים (ב׳יב «"ג ע״ב), בגראח כסו חיום, אשר עונרים ססט שם! חסחזק נו עי 83% וחוא סשסש לזורך בלילח סאכל בחסח ילווווץ־ חרסן לחזבלת חשדות, גם סשתסשים בזרע חפשח! (ליינזאסען) חרבח לגורך חתחבשת לספים סורסא וניו״ב. •) ספרי דברים עקב ס״ג. ’) פאת פ״ו, ט״ח. לפי דברי חרע״נויחר ספרשי חסשנה בפאח פ״א, ס״ד: כלל אסר בפאת, בל שחוא אוכל, כי אובר על ירי תדחק לאו אוכל הוא, נראח, כי ורע תפשת! חית ביסיחם אוכל שלא על ירי תדחק, וזח פלא, כ• נשתכח ניםינז לגסרי חאונל חזח. •! תום׳ פאת פ״ד. •) חום׳ סעשרוח פ״ג, ס״ח. בתום׳ כ״י אירפורט הגרסא: שחולי! ועטינין ותוזוגי פשתן. עטינין, פירוש זיתים עטוני סעטן. — הגרסא חוו כנראה יותר גכונח, כי חלא אי אפשר דאטר, כי החבלים חנעשים טפשחן, שנזרעת לשם חויאת גיסין •חיו חיבים במעשר l# V) ב" ב פ״ו, ס״א. וכגסרא שם *"ג ע״ב. 1')ב״ם ק״ז,ע״א. ")בים פ״ג,ם״ו. *1)ירוש• סנחד׳ פ ז, חייט. ")סו״ק י״ב ע״ב: רב יהודה שרי לסיעקר כיחנא(בחולא דסועדא). עיי! להלן שחחיתר חיה בגלל שכבר תתבשלו כל ערכם. כי נבלו עליחם חתחחוגים וטראיחם כחכרכם וחזו לטלאכת חקוניחם. ולא כפירוש רש״י