Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

13 דפעיזר. נדבר הרקות עיכולה להגיע אליה הפעתן הסעבחת ביותר. עד ט גוף האדם נראה רוץ הבחנת על ארג הפשתן הזאת בערום,). דחד עם זה גדלה * *פיפח ארינתה נפדה כזו, עד ני החזיקה את המים אער שלאו אותה בהם ולא הדח דרכה*). להלבעח הגברים העחמעו בארג שעתן הזול והגס לבגדים התחתונים הםעוטים, ט היו בגדים חוקים וסתקיסים, מחור לבל היודע איך להעחסע בהם. נאער יעץ רב הפרא בר רב*), ובארג אסר לבגדים העליונים הנכבדים: כענקר ר׳ יוחנן אח ר׳ יווץ געייא נסק לגביה בחלוקא דטחנא. איל: חזור ולבוע חלוקך דעמרא, סעום סלך ביפץ תחזינה עיניך4). לעומת זאת חיו סעתסעים להלבעת הנעים נארגי פעתן יקרים ודקים ולפיכך אמת: הרחנח עיעדן אח אעחו ילביענה כלי פעחן*). בלים מפעחן חדעה הע חעובים בעיניהם ביותר*). ודרעו אח העם ביחוניתא — ביתא נאה7). סתם פעתן נקיאת בפיהם רק זאת הפעתן המפוסמת אזנלנו, עאין לה עם לד, לא הקנבוס ולא הפעחן על ים*). גס לא כחן דמיי, הנעעח סהירוקח עעל ברסתרגס •ונתן בן עוזיאל (ירסיח ׳"ג): חיחפוך כושי עורו, חינרוואח. בחעת־ז שכנת סגרים והלבשת יושנית תפח לוו של הפגרים (עיין באללגעסיינע טראכטענקונדע לברונא קעחלער ה״א #רק ב׳) אםשר חיתה פגטינת כפו וו בארגי ח1שתן שלה. ואין חנדויין שבכאן לבאורח, ארץ הורו, כ#ירוש חפטרשים חאהרונים. אתרי כי כ#י שםחלי#ים כל סוורי קדם לא חיתה הרו פקום פוגא #שהן, אלא גפר נםן, ואת הפשתן הביאו אליה פפגרים, וקשה לאםר> כי נחלןו לתם גפח״ג ההר• ב#שתן, אחרי כי כאשר נראה להלן ירעו בעלי חפשנה חי#ב את גמח״ג אשר נורע או בא״י. אכל נאפת הגטיט התורים הרכה במלאכות השויה והאריגה וסמוי וארני תרו חגטיט בטיב פלאנתם וברקוהם והיו יקרים. וע״כ הדעת מטה יותר להכריע כי חנויויין שבכאן הוא נאפת ארץ תרו, אשר היתה קשורה בקשרי פסחו■ לא״י ולנבל ע״י השירות ההולכות פסנה לנוד(עיין לעיל ב#״א), והביאו פשם לא רק ארגים אלא עוד סיני ססחר שונים (עיין להלן). י) יופא ל״ח ע״א: אפרו עליו על ר״א בן הרפוס שעשתה לו אפו בחנת פשתי ריבוא ולא הניהוהו אחיו הכהגים ללובשה. ס#נ• שנראה בערום. י) נירוש, •ופא #*נ 0ו# ה״ו, סופיטים על הם#ור חג״ל: פה עשה? פילא אותה פיס וסבב את הטובח שכע #עפים. ם#ור כות פפש נסגא אגל הופר .7.107 .od ווה לשוט: xatpoatun! odovtm» axoXttßtrat vrtfpov Elatov פירוש: פעל הכרים הארוגים ג#וף, סטוטט השטן הטול לאפר, אריגת הכרים ג#ו#ה כל כן ער כי חשפן אינט הודר דרכם. אלא יורד מעליהם. •) שנת ק״ם ע״ב. 4) ידוש׳ פנתר׳ פ״ב ה״ו. •) כתובות ק״ט ע״ב. •) טעשח בארם אחד ששיגר לכית חמיו יין חדש ושפן חדש ובלי #שהן חדש בעגרה. פא• קפ״ל? איבעיח אימא תשיביתא דא״י קס״ל (שבת ק״ט ע״ב), וחייט חנפגא בירוש׳ ב׳יב #"ט. ח״ז: חד נר נש שילח לארוסתו עשרים וארבע קריות פין חדת בין #סח לעגרת, ולא איתקשי לרבנן, אלא סנן אייתי זרע דביחן זזיהין. במקום .,כלי #שתן" שבבבלי נפגא בירוא׳ "זרע דכיתף. וחייט משום שבבבל עסקו יותר בפסחר ארגי #שהן וכא״י עסקו יותר בזריעת #שהן (עיין להלן), וכל אתר ח#ליג לם#ר את הרבו־ חחרין* כמקיטו. ז) שכת ק״ט ע״ב. *) הייתי אומר א#ילו #שחן של ים. אפילו קנבס ת״ל גפר ופשתים, מה גמר שאין לו שם לו• אןו #שתן שאין לה שם לוי (ירשי כלאים פ״ט, ל״א ע״כ). י״ג #שתן שלם, אכל היא גרסא מוטעות הגרסא הנכונה היא כודאי: של •ם, כמו כהן רפיי. וא#שר הוראת #שתן של ים היא: של מדינת הים, כסו: כתנא רופיתא וכיו גא בה, ל#• זה לא נאסרה בכלאים רק #שתן שאין לח שם לוי ולסשל בא״י היה פותר גפר נטשהן רוסית, #•לוסואיח, הינדויית, בגלל שיש לחן שם רוי, כסו שתותר גמר עזים, גמלים. . . וגם גטר של שח שאיט מיחד לרורותיו, כי אחר• ששעטנז הוא נורת הכתוב אין לט אלא סה שנור. וכסו שדרשו: אווב יון ולא אזוב כוהלית ולא אזוב מדברית ולא אזוב רוסית ולא כל אזוב שיגא לו שם לוי(ס#רי במד׳ פי״ט, כעין וח ע׳ סכה ל״ג).