Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

r 9 המשחה / ' אשר בחם נזכר השם פשתן. כתנא. נראה כי השתמשו כח אז יותר מיהו סיגי המרי הארג. זריעתה היחה מרונח אזנלם ומלאכת תקוניר. כנר התמתחה אז נסדח נכבדה בכל מקעעותיה, ער כי גקנעו מתיחדו בעקרם כנר נימחזם, כל שמותיה חמלאכותים. כפעם כבאחח השפות החיות בימינו. הפשתן ממהר. ועינדה בארץ ישראל עוד טרם שנאו בה בגי ישראל1). וגם בין בני ישראל באי הארץ נודעו משפחות עוסקות נעבורת הבוץ*). דש הנותנים את ארץ ישראל למקום מולדת הפשתן*). אשר ממנה קבלו את זריעתה המודם והצורים. (יבמות ד׳ ע*ב) לאמר. כשם שחשש חוא שם סיוחד לפשתן חמלובגת ועל שם גונח חלבן משוש (כאשר נקרא גם חמרמר חלבן בשם שיש ג״ב םשנש)> כך נקרא חגם ר הצטע תכלת עיש צבעו בשם תכלת. כאשר נמצא: ואת המשכן תעשח׳ עשר יריעות שש משור וחבלת וארגמן ותלעת שני (שמות ביו, אי) וכן: שש וארגמן לבושח (משלי ליא. ביב) לאמר: מקבילים את חפשתח חלבנח אשר איננח צבועח. אל צבעי חצטר חצבוע. כי שש חיא בתנא נמצא מפרש: את מכנסי הבד שש משור (שמות ליפו, כיח). — פשתח בכחיק׳ חוא חשם חטלל של חמר הארג חוח ועל כןחיא נוברת בתורח בשמח זח רק בנגעים ובשעטנז בחקבלח אל חצמר. שש, חוא שם חטטוח חמעובד וחמלובן היוצא מטנח ועיב נזכר בכל פעם: שש משזר. — חבגדים הנעשים משש היו חשובים ביותר גם במצרים (בראשית מיא, מ״ב)., בד הוא שם ארג מיוחד חיוצא טטנח. בכתבי קדש האחרונים נמצא כמקום חשש את חבוץ. ביחזקאל חננו מוצאים נבדלים: חבוץ לארם (יחזקאל כיז. טיז) וחשש ברקמח למצרים (שם שם ד); כנראח חיו שני מיני פשתן נבדלים למקומות מוצאיחם. ואפשר היו מין אחד נבדל רק נשמותיו לפי הבדל הלשונות של שתי הארצות חאלח, ולפיכך מתרגם אונקדום בארמית את מכנסי נד(ויקרא ט״ז, ד): מכנסי רבוץ; פארי המגבעות שש (שמות לים, כ״ח): טנעיא דבוצא. וכן חננו מוצאים כי חנקרא בכתבי קדש הראשונים נשם בד (שמואל ב׳ ד י׳׳ד). נקרא בחאחרונים (דבחי׳־א ט*ו, ביו), בשם בוץ. נם במשנח ובגמרא (יומא) נזכרים *בגדי בדף «סדין של בדן״ בבגדי בחיג. בלשונות חעטים מעתיקים את חשם בדן חענרי בשם ßuoms חיוני, byesus חרומי. אשר הוראתו ג*כ סין פשתן נבחר. כאשר נשמע מפרש טפי יוזיסוס בקדמוניות ג. ז. ז.: חביסום מטון אל חאדמח אשר ממגח צומחת הפשתח. — אצל סופרי יון ורומא יש אשר קראו גם לצמר גפן בשם ביסוס, אבל בכלל יש לחם בזח בלבול לשוטת גדול. כי לא חיו בקיאים בחבדל שבין טיבי חמרי הארג חשונים. ואת אשר חחליט חאחד לצמ״ג מחליט חשני למשי והשלישי לפשתן, עד בי לדעת אחד החוקרים (פופא) מביא חלוק דעותיחם בזח לידי גיחוך. נם חמתרגם חבלי טץ (אסתר א׳ ר): אשלי מטכסי!, נגרר בנראח אחריחם. — י״א כי נמצא גם בתמונת בצבץ: חעקל של נצרין ושל בצבץ צריך לנגבן (ע*ז עיח ע״א; נדח ס״ח עיב; תום׳ טחרות סי״א מט״ז. בירוש׳ ע״ז ס״ח דמ״ח ע״ב חגרסא: ושל בטכוט). אכל קשח לקבל כי העקל אשר נעשח מנצרי עץ, יחיח נעשח גם מפשתן טובח, ואפשר חיח זח מין טץ פחות וע״ש וח הוא נמצא בתמונת חחקטנח, אבל לדעתי חוא ג״כ מין נצרים שגדל בבוץ אשר מפתלים.ממט חבלים וסורגים עקלים וע״ש מוצאו זח, חוא נקרא בשם בצבץ. — דעת אחדים מחבסי העמים, כי שש חוא צמר גפן. מופרכת גם על פי מח שברר ר״ש מונק בספרו פלסתינא (צד 22), בי צמר הגפן חובא לא״י מפרס רק זמן קצר לפני חרבן בבל. *) יחושע ב׳. ו. — *) עד כמת חקדימח לחתפחח עטרת תפשחן בין טי ישראל נראח 0ןח, כ• נקראו עלית שטת משפחות של כאי חארץ: ומשפחות בית עטדת חטץ לבית אשבע (דחי״א ד׳ כ״א). וחטי לחעיר בזח. נ• אין לטעות ולדון מכאן. כי חיו לחם בבר ניטיחם בתי עטדח מיוחדים לבוץ, טסד בזח חוא פרי התקופות חיותו־ חדשות. כימי קדם. ועוד קרוב לזמננו חיתח עטרת הפשתן מלאכת נשים ובית. — חחוראח של »כית" כאן חיא כט "כית אחרן,-נית לוי״ לאמר: מפלגה. נתח. ובשביל זח הוא נמצא כאן בלשון יחיד. — •) פלידרום ורגילום כעצט מחליט, כ׳ ארץ ישראל חיא מקום טלרת הפשתן (גדוטת צד 264).