Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

8 א. מ. הדמנרג"׳ ידה סהםרדים קססי העץ חכחומ סן הקליפה. גזרי הקססים הגחלים נוטלים והקנונים נמארים חלויס בקליטה. ואת אלה סרחיקים בפעולות סכניוח אחרוה כגון: נםעולת החכוך — םחננים אח הטמתח במסתי םדךחהכינח החדות. בטעולח ועטוץ. — הטועל אוחז נממאלו הטן פלא טמתח ואח הקונה התלוי למטח ימים בחרק r מל קרמ תנוסה ובחרב עץ הוא הולך וסולח את רשמתה מאונך. בראשונה סרבים לחכך סאמר לחנט ואחר כן הוא עומה את הפעילה הזאת עם קונה רשמתה המני. בטמתח אמר קמח להטריד סמנה את סוונה טמחממים לטעטים במלאכת החטיפה: — הוספיס בברזל או ברקיע ברזל את חטמחח חסונחח על מלק או בחיק האוסן. סאה קילו טמחח מרויח וסיבמת כל וגרכח סחדאים אחרי החמה. הנפוץ או החכוך סן 15 עד 30% קילו טמתח טתקנת לפריקה. במבעים עד משונים וחסמה קילו פסלת ימ מלמה. עד עמרה קילו נעורת והסוחר הוא מוץ רשמתה. כל חקוגי חטמתה במריה, בחנטה, ברימה. בנטק ובחטטה הסח נכלל ססלאכת האכר. הטמתה יוונאח כמוק למסכו על טי רוב כמחיא סנטונח. אפס בסעסדח זח עוד איננה סחכמרת לטויה, כי חוטיה אינם סימרים וגם עוד דשה ונריכים להתחלק, ואל הסמרח הזאת סגיעים על ידי סלאכת הסריקה. הסריקה יתנאח לפועל חיום גם בידים גם במטנה. היא מחלקת את גיסי רשמתה וסימרתם, סרחקת סחם את חלקי העץ וסכמרחם באוטן כזה לטויה; אך עוד המלאכה מרובה לעמוח אח רשמתה הסחקח לסטיה, — עוד עליה לעמר תחת יד סטנות מיוחדות אח עמדות: מירח החגועח. ההכפלה או ההמסחה; ההכנה לטויה והטויה הדקה. חטמתה אינה סתלבנח ער היותה לסטוח ולארג. סאה קילו טמתח ססרקת וסלטמת מתניאים חסמים וחסמה קילו סרוקה; עמדם וארבעה דקחא, עמרים דקדקתא; קילו אחד כלה נאנק. הנעירה (הדקתא) גם היא יתגאח במוק לססכר כטמחח םחותח. — הנעורת סתהוח גם על ידי . דמח הטמתח• אורך נים רשמתה הוא סעמרים עד סאה וחסמים צנטיסתר, ולטי אופן מ0ומ פעולת הסריקה סראח מחוף. מחוף־פלרח1), מחוף־־נרכם, *הוב־־בחיר עד מראה הלבן, בסיגים היותר טובים ועא סזהיר נזהר הממי, הוא רך סאה דק, סתיח גם חזק וקים. נים חטמחה איננו נוטל חרבה בדקוחו ומהרו מנים חסמי והוא עולה בחזקתו ובקיומו גם על הסמי, גם על ה*סר, גם על *10 הגפן. ח1מיחי מה נק*רח את חורת זרעת הסמחח וסלאנח חקיניה ניסינו, ועתה נתבונן אל מעמד אלה בימי הממנה והתלמוד. הטמתח בימי הממנה והתלמוד. את אמר קראו כיסי כתני ד,קדמ במם: טמתה, מש, בק. קיאו בימי הממנה והתלמוד כמם: טמתן. כיתן. כיחנא (כ*בוץ, בטטט) *). לפי המקומות המרובים בסמנה, נמגי החלמורים ובמררמים, *) שטאחל נרויא. *) בלשון סורית נקראת חפשתח בשם כרתן, כיתנא וכן טתרגטים את חפשתח שבכרעי חקרש בשם חות. והחריפו את חחיא שבסוף חטלח פשתוז בנו*ן ראטה פשתן גסקום פשתן^ כמו: בנין, קבין. בטקום: נניח. קניח. גם שש חוא פשתן ונקרא בשם חוח חטטוח חטלובן של פשתן עיש גונן חלבן, באשר חוביחו «ורק בתלמוד: טרשש בתנא תכלת עטרא חוא