Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

הצמר והפשתה בימי המשנה והתלמוד. nM8 א. ש. הרשברג. ב. הפשתה.*) הפשתה בזפן הזח: הפשתה היא צמח בן שנח גכהח סתר אחד בקירוב. צמיחתה עולה יפה כאקלים לח וקייר. ערכה כפול כצמח מוציא נימים וכפרי םוצ'א שמן. מהפשתח עושים ביהוד אח הכד המשובח. מגילת המתיחה טעמה בה מאשר כצמר גפ(. כי אינה נמתחת אלא עד ארבעה אהודס ממרת ארכה. מבדילים כפשתה שגי מיגים: פשתה פוקעת, אשר בהגמלה גבעוליה מתפקעים מאליהם, ופשתה סגורה או דיש. אשר גכעוליח הכהים סגורים והמה מוציאים את זרעם רק בעזר פעולה מכנית כמו הדישה. זמני זריעתה המה ירחי ניסן, פיון, ועל פיהם היא נקי־אח: פשתה חרפה. פשתה אפילה. מבכרים את הראשונה על השניה בגלל קליפתה החזקה. — גהזרע הפשתה לממרח הוצאת ניטים מובים, אז זורעים את זרעוגיח צפופים ותכוס־ם אלה לאלה, למען אשר יצמחו קלחיח למעלה וימעמו להסתעף. בעלות צמח הפשתה מן האדמה יגדל ער מהרה במעמד אדר טוב. בהגיעו לאורך אצבע ינכש(ימחץ עשביו הרעים). בכלות ימי צמיחתו יבולו עליו ך,תחתונים, קלחו מחנרכם ואז מתחיל הקציר. על פי רוב יבא הקציר שנים עשר עד שלשה עשר שבועות אחר הזריעה, אז עוקרים ומוציאים את הקלחים מן האדמה והמה מתיבשים על פי רוב בהשמחם על פגי השדה. אחרי התיבש הקלחים באה פעולת הקטיפה או השמיטה: קוטפים ושוממים אח גבעולי הזרע מן הפשתה בעזר מסי־ק ברזל. קלחי הפשתה נמשכים דרך המסרק בוחירוח יחרה ובאופן זח חמה פושטים את גבעוליהם. אחר הקטיפה או השמיטה באח המשרה, אשר מטרתה היא להפריד את נימי הקליפה מחלקי עץ הגבעול המדבקים יחדו על ידי עצם גומי(פקטזה), ואי אפשר להפריד בין הנימים היחידים, אם אץ מקדימים לשרות את הקליפה ואת העץ. אפני המשרה הזאת שונים חמה: יש ר,שוטחים אח קלחי הפשתה משטח דק על פגי חשדה ומחנים אותם להיות צפיים אל פעולת האדר והגשם משנים עד ששה שבועות ומחר, ער שמתמקמקת הקליפה, דש המתנים אותם כמים צוננים ויש כמים המים, כימים האתרוגים יש גם משרה הימית. אחר תום פעולת המאורה נשטפת הפשתה כמים טחורים והיא נשטחת ן אל מול פני השמש כמקום שרוחות מנשבות למק תתיכש. אחרי חחיבשח היא נכתשת או נחבטת בידי מכוש עץ כבר, המפרק את קלח הפשתה כל צרכו ומרכבו. אחרי כן מוציאים בה לפעל את פעולת חדישה, אשר על י.* ראה חקרם שנח «ניח חוגרת 8/4 עסוד 67 — fcO.