Haḳedem · 1909-03-01 · 1/2 (März-Juni 1909) · p. [Seite]

r זברון לגאונים קדמוניים 3 עוד כענת אלף וע*ח לעמדות, וכן בשנת אלף ועטב',). מר אלמן ראע וטל* הנונר בפכתב ההוא, היה בנו על מר עפריה, ונולד נפי הנראה כארץ ענער, ובהיות פר אלחנן עוד אעיר ליפים, כא ללסת־ תורה כיעיכת פופבריתא, והגאונים הענים רב ערירא ובנו רב האיי ספטהו, והיה פן החנפים המפוטם עיע בידם לחומת הלכה”), ובפה תלמידים יעט «מגלו, כמקום קטע עהיה לו עפה ביעיבח, גם נקרא מהם אחרי כן בעם הנטד ראע הסדר, וחיה מעערח חכמים עיעבו בעורה הראשונה ביעיבי,0*); אביו פר עפריה ובנו אלחנן, היו חעובים דקרים בעיני הגאונים האלה פאר, וכן הגידו את עבחם, כמכתב עכתט לאלוף אחר אלמוגי לאפר,*): ועמדנו על אער הוביר אלוף נפי רחי, פעבחו על רב מובהק אדירנו ואיחננו רכגויעפריה. ראע עורח נהררעא ביעיבח על»”). יאנמנהו קמענו דסערהו ותמרחו. p רבנו אלמן דל. וני הוא הראע בחקה הזאת, אמנם כי כן הוא, ואנחנו יודעים בעבחו מתר מאחרים ופי לנו כמוהל פםזרח עפע וםפעיב. ארי עכחטרה גדול היעיבה, ודעתנו בפלאץ חכמיידו וחרדי תבונותיו, וקועי־ו וםירוקיו וחרבמיו ונחו כתורה, יותי פרעת זולתו. ולולי כן לא עפנות לנו לפענח*2), ולא פנוהו לראע קעורה גדולה פעלע העורות על היעיבח, כי ענחו ערינו רב פן י!5יל, גם הבן היחיד אצלנו. החעוב עלינו מאד. רב פר אלחנן חכינו נפי רח׳. אער ספכנוחו ביעיבח. וכמה עיועכים תחת המקום הקבוע לו, ואמנם כי הוא מוסיף [רעת] פעח אל עת, וכל אגרת אער תנא פאתו לפנינו, מוכח מאער לפניה, וכל עאלות עניות. מובות פן הראעוגות, כל זאת עת בחוריו. וכפותים אנו כי עור יזקין לגבוחת יגיע. יוסף דעריף על רבים ועצופים, ואחכחנו להם אפצה פאר24), ופר רב אלחנן נפי רה׳ הוא גיחלנו וריבדנו”). פר אלחנן עעה דרכו אחרי כן בהרבה ערים עונות. כפו צובה, דמעק, קירואן, בגדר וכתפה, ובכל פקום עבא עמה. קבלו הרבנים ולומדי חורה את פניו בכטד; גם עאל פר אלחנן בכל פעם עאלות פרמתץ. פר ערירא גאון ובנו רב האיי, וחם עלתו לו חעובות ברוב חודה, וכן עאל גיר עאלות מהגאון פיעיבת יי) עיץ חפומת הגאונים לחונכי (*ד 284) ועיין בם׳ קבו*» חנפים (*ר 6). •*) עיין נעתון לנראן פנת 1908 (*ר 848). •י) עיין נס־ סרו חהנפים לגייבויער ח״ב (*ר 87). יי) עיין ועווי חאנגלי כרך ו׳ (*ר 222) ובאיוה פקופות חקנחי חטסח ורם חענין. יי) כעח ננין פה פנאטי בחפובו» הגאונים,לחרנני סי׳ פי״ר (*ד 147) פח פפאל אלחנן בן רביט פפריח »ראפ ובולי, ני **ל: הראפ'פור» נתודעא. יי) אטנם בחנם נח פרח חתפובח חיקרח חוא», בעיני חח׳ בעל רווות חראפונים ח״ג (*ד 299) ואפר פטלח «לטפנח" »אר חז־פ פלא ירעט עניט נלל; אבל נאגרת א׳ פל נן טאיר פב»ב לבבל נאמר פס לאפר: פאו פלום ובו׳, ופן חחנפים וחפפנים וסכל חררין, ומותי סופרים וטפנים, נטו פנאפר בראפ טדרפ אינח רבתי, וחדרין חם חפורות או דר הנזכרים בדברי ריג חבנלי, עיין בספר חיובל לסאקאלוטו בטאפר פל חח׳ נראנפטיין (*ד 69). יי) ר״ל, לפר פטריח ולבט. **) וסוף חתפובח בך: ואם יפ נטו פ*בופ בדעתו פל אלוף, כאפר נואח לט מרבדיו, לא טעטט חוא נ• טפם, ובלח טאחנתם לנו, וטווב . . . וחח׳ בעל תרות חראפונים לא רק היסב בכפרו חגזנר (»ר 800) ני חמלות: ואם »פ נמו פכח* כרעתו פל אלוף, לא יפונו נלל על פר אלחנן, רק על האלוף חאלטוני חנזנר ברא׳י חתפונח.