Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

צבי »רץ מ•«*. 120 r־ לגשם'). דף ר׳ ע*א גרם מפרשנו: סברוה שאלה לחוז»,והזכרה לחור (ע׳ גם דקדוקי סופרים במקומו הערה ק): ואלה דבו*ו ,,מברור. שאלה לחוד הוא דהויא סמוך לזמן הגשמים שאגו חפיצין בהן אבל הזכרה אף ממן שאץ אג* חפיצים דלא קפרינן אסימן קללה“ ואחיכ יבוא מה שיש ברש׳י הגדפסה דיה ה׳ג סכרוה מעין תוספת. — רף כ׳ ע*ב עיר מנהגו של רב הוגא לקנות בעיש הירקות הגשארין |להגנגים, יש בכתיי: זבין ליה ושדי ליה אגהרא, אהכי זכין ליה דאי ריוה משתייר מידי לגגנין לא הוה פייתו בשפוע; אזלא לאיבוד, דמכמשא בשבת“'וכו׳. האותיות המפוזרות אין בהיאאותינו. וגראה ברור כי לפגי רש׳י היתר. הגי׳ בגמרא: "זבין ליה ושדי ליה לגהרא דאזלא לאיבוד ונמצא מכשילן לעתיד לבוא. וליהביה לעניים“ וכו׳ מובן מעצמו שלא היו בגרסתו הטלות: ולא לזבניה כלל וכו׳ מפני שאקושיא זו כבר השיב באסרו דאזלא לאיבוד, ובאמת חסר הדבור הנזכר גם בבת׳י מינכין (ע׳ ד׳ם). דף כ׳ה ע׳א במעשה דריא בן פדת מוסיף הכתיי "ויש נורסין ברא רתוסא . . . במו שלשה בדי עלין לחין ול״א סבירא“; הקוים על ול*א מורים \ שיש לבאר: ולישנא אחרינא; ברא יש גם באוצר הכבוד ומנוה״ם ע* ד׳־פ; שלשה בדי עלין לחין ■יש בסוכה דף כ*ד עיב. דף כ׳־ז עיב כבאור הברייתא: "אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם וכו׳ יש בהכת״י: "אנשי משמר דהבא היינו אנשי מעמד הדר[ים| בירושלם ומת־ד שהוקבעו מעמד למשמר קרי־ להו משטר שנבללין בתוך המשמר*); על יירדי הים, מתוך שנפרדו מים עליונים מתחתונים סוער הים וגליו הומים מאוד. מפני הנוצרים3), שעושין אותו יום (למעלה מהשורה: איד] שלהם ומשפשטה מלכות רומי על ישר׳ בבית שיני הניחו להתענות בראשון ועל אותו הדור נשנית הברייתא ושמואל*■) וריש לקיש באותו הדור העלו בדעתן לבטל בו התענית“ וא׳־כ מפרשנו חשב כי רומי הנוצרית שבימיו אחת היא עם רומי הרשעה בזמן הבית, וכי ריש בר נחמני ור׳יל רצו לתת טעם אחר לבטול התענית כדי שלא ליתן פתחון פה למשטין. י) טדידבי* בפי׳ יש"•:1העניה דמה אגי יד,עיר עוד עד דבר אחו: דף ג׳ ע״ב ריתה יפני! הגי׳: .א ר א דטדניפנא יכו טד׳ רוחי עיטא־ וב; הוא אוה באור. בבת"• שבידי• והנה הטיה א ד א מדאה שהגירבא הזאה ושיש גם ב»*׳רגט״הו מקומה בהה• רו ץ — היינו: ..אלא דטבניפנא לבו מד׳ רוחי עלטא והב• קאטר נשם שאי אפשר לעולם ובר- ויהבא־ בדוחק: עיי* לאספבם טא־בע בנפות חאיץ שלשם פרשתי אהבם בדי שיא תאבדו טפגי שבלעדיבם לא יתקיים העולם• ואורם בב״י טיגבי; יש חהובפה בהקושיא וז״ל: בדדתינבו בארבע רוחי עלטא וטבגפנא לבו טאדבע דוחי עלטא — והרב בעלי דקדוקי מופרים צד א הערה פ׳ נראה שסובר בי היתד. הגירסא הזאה גם לפני אך דש יי אלא אינו טרשה יפיש כך• — ואולם בילקוט ונרי׳ ב׳ רמי הקס״ט •ש גירמא אחרת: ..אלא דטבניפנא לנו טארבע רוחי עלטא אי הבי טארבע טיבע• ליה תראה אם נ; שלפי זה ההוספה אי; סקוטה לא בהקושיא הראשונה ולא בההירוין — אלא שהיא קושיא בפני עצמה• — אעפ״ב אג• טמופק אם היתה הגירסא היאה לפני רש״י — שאם על ידה נדע לבאר אה הטלה אלא לא גבי; אח םגגוגו ..ואדיבות לשו; בעלמא הוא• טה שלא יתב; בלל אם יש לפנינו קושיא בפני עצטה — וגם היה לו להיניר את סוף הענק ..טארבע טיבעי ליה־ וע״ב טחוור בסו שבארנו ני רש״י נת; את הדברים ד.נ׳ בהחלת התיק ונן הוא נפרגס״ה• י) הוא טשיב בזה על הקושיא שעל ידה הגר״א בהגהותיו שנה הגוסחא• *) ע׳ 0םנת סופרים פי״ז ה״ה ובד״ם לתענית; *) לפנינו ר״ש בר נחמני•