Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

95 ענינים שוגים הנוגעים לתקוםת הגאונים עגין ההספד (ומשם במושיע יו״ד ה׳ אבלות סי׳ שמיד) בשש גאון (והוא בלי ספק רב האי)1): "והספד נוהגים בישיבה להספיד לשאר התלמידים אבל חכם ואלוף וגאון מכניסים אותו לביהמיד ומגיחים את המטה במקום שהיה דורש וסופדין אותו תלמידים וקהל ישראל ובו׳“ (הגה גזבר גם פה אלוף לפגי גאון בי אין קפידא בדבר). ועייע זכרון לראשונים ד׳ סי׳ ריס: "ושמא קצת הראשונים או האלופים בתראיי אמרי דברים הללו שאין אגו מכירים בהן“ הגה מזה יכולנו לדון כי התאר אלוף נתחדש בזמן מאוחר אבל זה הם דברי השואלים שלא נתברר להם לגבון העגין בל צרכו. ויש להעיר עוד בי כמו שנתנו תמונה ערבית להתאר ראש ישיבה ואמרו "ראם אלמתיבה“ כן נתנו תמונה כזאת גם להתאר ראש כלה ואמרו "ראם אלכל“ (עי' מיד בסמוך דלקמן סי׳ א׳),, וכמו שנמצא מן "ראס אלמתיבה“ מספר רבים "רוסא אלמתאיב“ והוא בפירושי הקראי יפת בן עלי*) כן גם ימצא אצלו מספר רבים "ראום אלכלול“ דיל ראשי כלות3). ואף שהקראי הזה מלעיג להם הנה בכל זאת נמצא התאר הזה גם אצל בני דתו ואחד מראשוני חכמיהם הוא דניאל בן משה אלקומסי יכונה בשם "דניאל ראס אלכל“4). והנה נקראו האלופים האלו לפי דברי רבי נתן בשם ראש, בלות לפי "שכל א׳ מהם ממונה על עשרה מן הסנהדרין“ (בדיוק על תשעה) אמנם עייז יבואר רק למה נקראו ראשים ולא מפני מה נתכנו בשם ראשי כלות5) ולכן נראה שהיהי כל הסדר הזה נוולג מתחלה רק בירחי כלה הייני• בירחי אדר ואלול ורק אז הכירו את מקומותיהם ברישורות המיוחדות לפי מדרגתם ומצבם בישיבה בי זה ר,משך דברי רבי נתן: "וכשירצה ראש ישיבה לנסותם בגירסתן יועדו עליו כלש בד' שבתות של חרש ארד והוא יושב והשירה הראשונה גורסין לפניו ושאר השורות שומעין ושותקין וכשמגיעין למקום הצריך להם לדבר ידברו בי־ בינם לבין עצמם וראש ישיבה שומע אותם' ומבין את דבריהם ואחיב קורא והם שותקין ויורעין שכבר הבין מחלקותם וכשישלים קריאתו דורש וגורס באותה מסבתא שגרסו בימי החרף כל א׳ וא׳ בביתו ... וכשיתברר להם הבל יפה עומד א׳ מדרא קמא ודורשה בי־בים ... וכל השורות איגם הולכות מעמו י) ועיי יחיש בחילוץ ו' 66. י) עי׳ למשל בםירושו לשהיש ה' ז' (סהר׳ בארגעס ע’ ע״ג ב' שורה ג' ם; העוף): "וראוי*׳ שוסד• החוסות הם רוסא יללות ואלםו(איב איו“ ר״ל סלה שופרי החוסות הם ראש• גליות וראשי •שיבות. ועוד בםירושו ב*• לזכריה ה' ט' (וכם׳ pw •בא־ו הקראים אח ני הםרשה בזכריה ה' על המשגה והתלמוד והישיבות וכדומה): "ואטא שתים נשים והם רופא אלמתאיב אלקאילק באלסשנה גאלתלמוד אלד* ד«עוהא ם׳ אל^ואהק אלאעלא“ ריל ואולם שתי נשים (הגזברות בכתוב זה) והם ראש• הישיבות המודים במשגה ובתלמוד והם אשר הגביהום למעלה היותר עליוגה. *) בםירושו הגיל לזכריה כתוב •יא: "וקו' והובן יריד בה עמארה הדה אלמואצע לאגתמאע ראום אלכלול ואלחברים ובג׳ בירב אליהם“ ריל ובטלת הוכן ירמה אל מושב המקומות האלו (ה״גו המקומות אשר בהם הישיבות) כי שם יקבצו אליהם ראשי כלות והחברים ובג׳ בירב 4) עיי הרכבי, וברק לראשוגים מחברת ח', חוברת א', ע' 187 העדה 2. *) ואמנם מדוע נקראו גס איוםים זה לא נתברר כלל. ואולי בחרו בשב זה םםגי שהו־אתו שר וגדול ועם זה הוא קרוב בהכרתו להשרשים אלף, ילף, שתוראתם למד.