Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

87 היין ומגיח אותו לערב ושותה אותו אפו שלתינוק4) ולא אס־ערא לן. הילכתא פאי. — הכין סבירא [לחון] לרבנן כוס של ברכה צריך שי;!עש . בין טעים ליה המברך ובין טע[י0^ ליה] אדם אחר שפיר דפי. ולהניחו מוצנע עד מוצאי יום הכפורים ש[ישתו אותו לא] רחקא פלתא ואין בכך כלום. והבין הוא מנהאגא דקא עאבדי אינשי [וכן] עמא דבר שמצניעין אותו ואמו שלתנוק שותתהו אחר יציאת יום הכפורים. ואף על גב ראיכא למימר ליטיעמיה ינוקא שלא הגיע לחינוך. וטפי בטפי איכא למיסר דלא צריך יין לברך עליו ביום הכפורים. אילא מיהו הכי מנהנא. מאי אית לך למימר חישינן׳שלא ישפך6) אין מבטלין מנהג על כך. סימן ח. והא דתנן היו לפניו‘) מינין הרבה ר׳ יהודה אום׳ אם יש ביניהן ממין שבעה עליו מברך זחכמין (.8) אום׳ מברך על איזה מהן שירצה. הילכתא כר׳ יהודה או הלכת׳ כחכסין. דהא מר רב הא י י גאון זכ, לב׳ אט׳ רעבר כר' יהודה עבר ורעאביר (.8) כרבנן ומברך על חביב שפיר רמי. וקשיא לן. ותו זית דאית בפסוקא אוקמיה מדרב2) הא י י גאון זב׳ לב' ... שבטלה3) אצל כל אדם והם הדא4) קשיה לן רזית אין דרך בני אדם לאבלו לבדו וכל האוכלו הוא ניזק בו. וברכות כולהי דמברכינן על דבר שהגוף ניזון ממנו או שההרגשות או שהנשמה נהנין ממנו5) לא על דבר שהוא מזי[ק]. ואם בפת הוא אוכלו פת פטרא ליה לגמרי. השתה6) זית שמן דאט׳ קרא ב[הדי] גפן ובהמה שסטונין7) ברכה כאיוצד®). — ססוגיין דעלפא•) הלבה כרבנן ר[חבי]ב עדיף ועליה מברך אם ברכותיהן שוות מקדים ליה לחביב. וחזי לנא רבנן קשישי דסברין כר' יהודה ומקדמין ליה לההוא דממין שבעה אם אין ברכותיהן שוות וסברכין עליה אם ברכותיהן ש״ת. וכס אמרינן להו שבקיתון רבנן ועבדיתון כר׳ יהודה אמרי לאו איזה שירצה קאמרי רבנן10) אגן זה נרצה כיון דקאט׳ ר' יהודה לאעדופי מינין ששובחה בהן pN ישראל. וקימא לן כרב יוסף ואו") תיט׳ ר׳ יצחק כל הקורם בפסוק זה קודם לברכה. וכי קאם׳ ליה רב הטנונא לרב חיסדא לענין תמרי ורומאני זה שגי לארץ ווה חמישי לארץ קא מקלים*‘) ליה רב חיסרא ואף על גב דרב הוה3,) קאט׳ ליה ... כוס החן 4 — . .1S31) ראה בתשובה הנ״ו1 בחמדה עדה: שותה אותו »סו שי תינוק ושם כתוב הצעם ונגד זה בתשובת רב חנון־ בשערי *דק דף ב׳ע סינע ט׳ שאי; יברך עד הכום ביוהכ״ו. — *) אוי• צריך להשלים: ש[תשתה אפו יא) רתקה, ואות ד׳ בנדי ה האחרונה היא בם«ק בכ״י. — *) שיא ישסך• וההיה הברכה זיבטויה סימן ח. י) היו דסניו ברכות ם׳ בסשנה והסוגיא כגמרא שם ם״א. — ’) מדדב• נראה דצי^ טר רב• — *) שבטזיה• אחי' צריך!1מסיף הסויה דעתו• — *) ודש הדא• נראה דצ״ד והם הכא שהוראתו וגם כןי״באשר העירות• בזכרון לראשונים ד׳, ראה במס תת שם. — *) הרגשות שד החושים או הנשמה נהנית, כגון ברכת התורה וממות• — י) כסו השתא■ — י) תתת שטמונין *"ד שמעונין, ובהמה נשתבשה ם; וחטהז או ותאנתי. — *) נאיזצד או באיזה *ד• נמצא עו, הרוב בנ״י מארצות הטורח תחת בשד שדנו: — *) טסוגיין דעויטא• אחשוב כי סבא; טתחדת התשובה, ויכן נתח• *ה תח בין הדבקים. — *') בתמיד.. — ״) ואי במו ואי. — ״) מקדים• כסו קקדם• — ") עיי ני ההמשך חסר יא ניבי דברר אם •ש *ה שבוש בכ״י• i ז