Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

e »at. «ר*2מ r 74 f' מראשו?"׳י). לרב הוגא אשר היד. בעל םקגה?י״יי), ונקרא גם כשם רועה שורים?"3), היה מין אלים, אשר לצרך הקרבות היה טוב להם הצל ביום והאויר בלילה, ולמטרה זו היו ערוכים ריריהם?3""), אשר ביום הם?כסי מחצלות ובלילה הסירו מהם את המחצלות, למען יהיו פתוחים לאויר השמים ויבא לשאל את עצת רב, איך להתנהג מה בשבתות והוא המציא לו עצה נכונה?3"3). והרבה עסקו בגדול עזים?3"ג). ואחרי אשר הקגמון הוא מאכל עזים, היו בני ישראל מגדלים־׳ אותו3P״3). וכן עצי ירושלים היו של קגכוןקנ״י•). גדול היה אצלם המשא והמתן לא לבד בסקח ובממכר הבהמות, אלא גם בחכירתן והיה .מקבל למשל, אחד מחברו מאה צאן או מאה עגל בטאה של זהב למחצה, לשליש ולרביע?3",). והיו פוסקין לא רק על הגזין, אלא גם על החלב?3",). חכירת הצאן בתנאים שוגים היתה משא ומתן רגיל אצלם, ועל כן לקחו ממנה את השם המלאכותי "צאן במל“, לנכסים אשר הלוקחם בחכירה מחברו או שהבעל לוקח מאשתו אקזסזי בעד שלמות הנכסים האלה?3""). בממכר עדרים היה להם ,סמן מיחד של קיום הקנין: המוכר עדר לחברו, כיון שמסר לו משכוכית קנה?3"“). המה היו כל כך קשורים אל חיי החקלאות הבנויה על יסוד מרעה צאן, עד כי גמצ^ו מבקרים חריפים, אשר מצאו את חקי התורה למפריעים בעד התפתחות והצלחת החיים האלה?"*). r?י״ח> שבת נ״ד ע״ב. לדעת אברהם קראבמאל ובספרו פירושים והאחת 107 ■nt) העץ הוה הוא חני וקיסם היינו קליפתווהינארינדעו• נובא; ובסוטה מ״ט ע״ב: חיה אשכח חמרתא דהגוניתא. הוא מביא ראיה ני ידעו נבר את ארץ וןינה 1a"'P ביק פ׳ ע״א• 1-'P רב הונא הוה רעי תורק וירוש׳ סנהדר׳ פ״א ד״׳ה רע״בו• ננראה נקרא בשם רע• תורי;. על ני היה בעל מקנה וביניהם שורים בסספד גדול והיה טרוד בטפולם נ• חעה פשוט אשר היה מבמה בימיהם. אי אפשר ני היה, וביחוד היה נידוע עשיר גדול וראש ישיבת סוריא: אבל יותר גראוג ני היה זה רב הונא אחר וועיי; לקמןו• P־,״, ובן מספר הסופד היוני והגיופוני״קא של _קס_ינום בסוס 19 ,XVIII) בדבר טדעה הצא; אצל היונים ביחוד אוול בני אתונא: את הכבשים יש אשר היו חעים באויר ויש אשר היו להם רפתים מדוחות, נ• שטו את לבם וראו, אשר דגבשיס סובלים מהקור, נמו כן מהחם של הצהרים• P:״Q עירובין ע״ב ע״א. U'-P נאשר נראה מהנרות רב יוסף בב״ק נ״ג ע׳יב. ובן נראה משיעור המחיצה אשד נתנו: אם גדיים בוקעים בה או לא בוקעים בה ושבת ק״א ע״א, עירובין י״ד• טייחו ני הגדיים היו מצוים אצלם דרבה• ועיין ביחש׳ סכה פ״ה, ה״ג: מעזי דר מבוור והיינו ההר מאבעתסו שהתעמשו מדיח פטום הקטרת שבירושלים• n":P ירוש׳ פאה פ״ו, ה״ג קכ״י" שבת ס״ג ע״א ועיי; בב״ר פס״ה: הקנמזן הזה היה גדל בא״י והיו עזים וצביים מגיעים לראשו שי אילן ואוכלים ממנו• P״,', תוספתא ב״ם פ״ה נוי א ובי• ועיין בדברי •מי חמא למומען ח״ב XII נ• כן נד.» אז גם ברומא• P־",) תום׳ ב״ס פ׳ץ. מ״ד• ln":P איזהו צא; ברזל? היו לפניו מאה צאן, אסר לו: דר• ה; עשויות עליו במאה של זהב. וולד; וחלב; וגיותן שלך ואם מתו את חייב באחריותן ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלן באחרונה וירוש׳ ב״ם פ״ב, ה״זו• P־"IB ב״ק נ״ב ע״א• יחש׳ ב״ב פ״ג חש ה״א• סשכוכית מקורה עברית נק משן לאסר. המושכת את כל העדר אחריה• ונחלקו בדעותיהם על דבר סיב תסשכובית: אחד אמר. קרקשתא וזוג!'המקשקש לפני העדר. רש״יו; אחד אמר, עיזא דאזלא בחש עדר ב״ק שםו• מאי סשכוכית? אית דמח;. חוטדא. ואית דסרי; פנדורא ובל״• וחם׳ »pttodura ,ÄovfJop, תוף) ואית דמחן, תיישא רבא• ויחש׳ שסו בירוש׳ קדושי; פ״א ד״ס ע״א: אית דאמרי; חוטרא ואית דאמחן שיקקיתא וחליל! ואית דאמר• נ^נדתא והיינו תיישא דבאו• בנראה אי; כאן מחלקת. אבל כל אחד פירש לפי 0נהנ מקומו• P״*1 מדרש שייט טיפור א׳ סי׳ ט״ו• שם •ספר באלמנה ושתי יתומות שהתפרנסה משדר. אחת. באת ליזחש. אמר לה משה: לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ודברים ב״ב׳ יו באת לזרוע אייל: שדך \