Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

73 הצמר והישתה בים• המשנה והתלמוד היחד הגדול של בהמה דקה בא׳י במנהג, כפל היתר הסכבר של בחפר. רקה לגוים, כי יש שגהגו גם׳ בו איסור?״י *), בגדאד. בשביל שלא יתדדל טעמו■ רכוש האומה. עסק גדול הצאן היה עסק טוב המעשיר את בעליויז״י•), עד כי דרשו: לעולם ימכור אדם שדה ויקח עסודים ואל ימכור עתורים ויקח שדה P״*). את קגיניו של העשיר הגדירו בשור ואת של העגי בשה?“י•). סמן ברכה בביתו של אדם היה אם היו אומרים עליו: היום יצאו מביתו מאה שורים, מאה רחלים מאה עזיסיז״י). סמן עשירות היה לארם: אם היה בעל עזים, גמלים ושורים ונקרא על שם בהמותיו למשל: אבא יורן דעזיין, אבא יורן רגמלי, אבא יורן דתוריק""). ודרשו: ודי חלב עזים ללחמך (משלי כ*ז), דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו?"“). וזבחת מבקרך ומצאנך (דברים ייב), הא אין אדם אוכל בשר ער שיהיו לו בקר וצאן?׳"). כבשים ללבושך (משלי כיו) מגז כבשים יהא מלבושך?י""). סמן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה?"׳3). בהמתו של אדם היא חייו?"׳ג). אדם המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הואיד׳י). ועוד מאמרים כיוצא בהם, המעירים על הערך הגדול אשר היו מעריכים את חיי החקלאות בכלל ואת עסק גדול הצאן בפרט. בהמותיהם גחלקו למדבריות ולביתיות. יש אשר קראו מדבריות לכל אלה שיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה, וביתיות לכל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולכות בתוך התחום, ויש אשר קראו לאלה ולאלה ביתיות, ורק את אלה הרועות באפר ואינן נכנסות לישוב, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים קראו מדבריות P“״,). והיו דואגים הרבה לשלום צאנם ולמעמד תרבותם: היו מקיזין דם לבהמה ולא היו מונעים ממנה רפואה אפילו במועד?°"י). והיו להם רופאי בהמות מיחרים שנקראו בשם אפ_יטרום P,״') . ביחוד פקחו את עיניהם על גדול הכבש בגלל צמרו והיי עושים תחבולה להסיר את דרגי ראשו, אשר הרבה מצטער מהם הכבש והיו מניחים בחוטמו קיסם של העץ חנון, אשר היו מביאים מכרכי הים, כרי שיתעטש ויפלו נראה סהתשזבה שהשיג רב הונא לרב »דא בר »הבה זם; הכעס שכעס זה עדיו <שם. שםו p גראה לעיגדי דבי רב הונא זה תלמיד רב יווואין באיסריהן בדיכין בשבת (שבת נ״ב ע״א1 וכן מדכרי רב» האומר: רועה בחמה רקה בא״י יסולין, בהריי כשדין וסנהדר׳ נ׳יה ע״בו. ואיננו מבדיל בי! בבל ליתר חו״ל ובאשר 1ר»ה מהכרזת רב <זםןז ואיתימא רבה: דסלקין לעילא דנחתין לתתאה הני עיזא דשוקא דמיסד• מתריגן במרייחו ובי׳ק ב׳יג ע״בו ומעוד מקומות בש״סי 01"P חולין י״ד רע׳יב• יש האומרים כ• מהשם "עדר" נשתלשלו השמות: "עתר" בארמית »ועשר" בעברית?"יי שם שם•?"י•) הודו ל״ה כי יוב: הודו ל״ה שכובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו ואת עני בשיו ויסחים קי״ח ע׳»•■ 1"P, אבות דר״ג יי"»• P״n) ידוש׳ הוריות i״j ה״ז. וי״ר «״ה• P"® חולין #״ד ע״א• 1*"P סיד• ראה י׳ ע״ה• P,״״, חולין י״ד ע״א• 3"*P, סכר• עקב ויסת• t3"'P מכילתא «׳ בשלה. שמדיר •׳ כ״ו•?'"יי שם. שם• 0P"״ שבת מ״ח ע״ב. ביצה ם׳ 7׳א?יי׳יי חוסי מו״ק «״ב מי״א• P,"״ משל לחמור שהיתר. חולה והוליכה אצל האבייסיוס (במדבר נשא •*טז. א»מרז0, בלשון •זנית הוא רווא־סוסים־בהמות• רו«»י הבהמות היו גם מן הגוים והתירו לתתרכא םר&: ומתייק סהן רייזי טמון •י• ד׳ יעקב בר זבד• גשם ר׳ אבד,ו דייו• מסו;: בהסתו; רי*ו• נששות: גושו וירוש׳ ע״ו י״ב ריש ה״בז• 6