Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

jt ש. הרע בד ג 72 צמר, אחרי בי היחד. בה גידא דגהראי“*), לא נתנו לצןזרי חוץ למכור צמר בעירם; ואלה טעגו, בי כבר עומדים המה בקשרי מסחר עם בגי העיר והכה צריכים לגבות מהם את חובותיהם ויבאו להגיש אה משפטם לפגי רב כהנא ויפסוק את דיגם: כי הרשות לצ״וךי חוץ למסר צמר בעיר רק כדי צ’רך פרנסתם עד שיגבו את חובותיהם ולא יותר*"3).?רול הצאן, התרבוח, ההרבעה והמרעה. גדי״ל ערך הכבש בכל דברי ימי האדם מראשיתו עד היום. הכבש הוא בן לויתו התמידי של האדם אצל כל עמי קדם, וגם אצל בגי עמגו, אשר ראש מלאכת אבותיהם, שופטיהם, מלכיהם, משורריהם, גם גביאיהם היה בימי קדם מרעה הצאן היה ערך הכבש גככד מאוד, כאשר יעידו לנד כתבי קדשיגו בהרבה מקומות; אבל גם אחרי כן בימי המשגה והתלמוד היו מצוים הרבה אצל גדול הצאן, אשר הטפול כצמר הכבשים, השבחת טיבו ומסחרו היה בו מקצע נכבד, כאשר העידו לפנינו כל הדברים אשר הרצינו בזה. ובאמנם הגנו מוצאים אותם מספרים על רבי אליעזר בן עזריה, כי תריסר אלפי עגלי ריוה מעשר מעדריה בל שתא ושתא*״*■). ומעשה בבניו של יהודה בן שמועי שבקעו להם זאבים יותר משלש מאות צאן ובא מעשה לפני חכמים והתירו קיבותיהם""י). מה עשה שלח והביא שלשת אלפים צאן כצאן קדר וביקרן ממומן והעמידן בהר הבית*"י•). לפעמים היו מעברין את השנה מפני חטלאים שלא גדלו*"י). ואם בי לא עברו את השנה מפגי הגדיים, מפגי הנוזלין ומפני החלב, אבל עשום סעד לעבור השגה,"). ואם בי אין מגדלין בהמה דקה באp ישראל (כלומר, בןגךיה), אבל היו מגדליו בסוריא ובמדברות ובחורשין של א״יי"), כגון במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו*"0). וכגון במהיר שהיא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל?'). והיו מגרלין למשל בגליל גם בעלי בתים נכבדים נגד התקנה?'*). ובגלל זה גתבזו הרועיםp״3). גם בבבל עסקו הרבה במרעה צאן, אם כי אמר רב לעשות את בבל כא׳י לבהמה דקה P״*), איל לא נתקבלו דבריו למעשה?"י). ובכלל כנראה היה תלוי *״״י עירוב*; כ״ד ע״ב< *"5י ב״ב ב״ב ע״א• *"ג, שבת נ״ד ע״ב• י״ד' ירוש• ביצה ב "א. ד."»• שב ע״י #"ב, ה״ז• *"ה, ביצר ב׳ 7יד. ירוש׳ שב ב״ב• שב חגיגה ב״ב, ה״ג• *"יי ונשתטח נובח אגרת ההודעה ׳4 נשיאי ישראל אל בג• הגולה בדבר העבור הזה: לאחנא בגי גלילא עייאה ולבני גרידא תתאה. שלטבון יסגא םהודעין אגחגו לבון בגוזליא רביבי; ואטריא טעדקי; חיטניה דאביבא ,*א מסא ושבר באגבא• ובאגבי חברא• ואפיבגא עי שתא דא הדתי; יוטי; ופגהדר׳ י״א ע״ב תופבתא שם ב״ב, ם״ו>• *"״ •רוש׳ פגהדר׳ ב״א די״ח ע״ד• *"יי* ב״ע ב״ז, ט״ז: אין טגדלי; בהטה דקה בא״י טשוט ישוב א״י שמבעיר את השדות. ובל שדות א"* פתטן דישדאל ורש״יו, ואבשר מסעם הגטצא בחקי טטלבת דוטה שהיו טגביליש בה את טקוטות הטרעה. בשביל שהיו החקלאים העשירים טהבבים גם את שדות זרע שלהם לטקוטות טרעה, בגלל שהבנפת המרעה היתה גדולה טהבגהת הזרע וגש הבעלים לא היו צריניס לבקח על העבודה ומומז; ח׳ - XII,• ״”® ב״ק ע״ם ע״ב: P• ירוש׳ ע״ז ב״א, ה״ו• ב״ק סב״ז• בפחים ב״ד ד״ל ע״ב גם לרומאים היו סבני הטעם שהזברנו תקים מגבילים את טקוטות הטרעח לרועים ועל בידם חיו טוברחים ת־ועים להביא בטפבד את צאגם ולרשום אותם בשביל מקום הפרעה. אשר דרה ברצונם לרעות עליו.(•!1*"P (rusticaII,2 varro do r א״ד שטעון שזורי של בית אבא היו בעלי בתים בגליל ולטה תרבוץ ומגדלי; בחטה דקה ותופ• ב״ק ב״ח ם•"ד. ירוש, סוטה בגבל• ב״ק ב׳ 7׳א. ושם גטצא הטאמר הזה בבי י׳ •שטעאלו• P"־l שם שש• IJ”P ב״ק ב' 7*א• T'P) באשר