Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

71 הצמר והפשחה בימי המשנה והתלמוד זכיות סיחדות בגין: רשאים הןי^רים ותועים לאמי: בד מקח (של צמר) שיבא לעיר נהיה בלגו שותפים בו•“"). אבל אם דייו חופרים בור לרבים היתר. הרשות בידיהם רק למלא ולשתות, אך לא למלא לסחורה®“3). cnipjD היו בתי אוצר צמר, אשר נקראו בשם ה5 קיק *״J) מחיר הצמר היה שוה אז כנראה אל מחיר כלי זכוכית, ועל כן היו שוים במדת איך חוט המאזנים לאמר. במרת ההכרעה•"’). את הצמר אשר סכרו בתוך הארץ היו צוררים לא בשקים אלא בקליעות, אשר נקראו בשם קליעות הןיןריס•׳"), אבל הצמר שבא אליהם ממדינות הים היה צרור ב׳ןזקי עור אשר נקראו, בצמר הבא מן הארצות שבהן שלטה השפה הערבית בשם הערבי: עוכיס״״י), וכצמר הבא מן הארצות שבהן שלטה השפה היונית בשם הייני אורבים ■"י). כנראה בא אליהם מחוץ?‘ps צמר משבח מאד בטיבו שלא נמצא במריו בא^ כמו הצמר הבא ממילת וכיוצא בה. בתוך ערי בבל התפתחו חיי מסחר ותעשיה גדולים אשר התחזקו על' ידי ה׳&דרות ההולכות מהדו לצור. והננו מוצאים בהן קדומים מאד בתי עבורה לצמר נפן, אשר היה ההלבשה הראשית של הבבלים, אבל גם ארני צמר משבחים היו עניני עבדנותם. וכגראה היה לצמר ערך גדול אצלם בעבור הארגים, ביחוד השתמשו בצמר המשבח של כבשי קשמיר. הלבשתם מעידה על השתמשם כארגי צמר•""), ביחור היו בנדי פורפור חביבים ומציגים אצל אציליהם•"“). בכלי הבית של הבבלים היה ערך גדול לטפטין הצמר ובן ליריעות האהל והפרגוד של צמר*). גם בני עמנו לקחו חלק גדול במסחר הצמר אשר בה, והיו מוכרים צמר בהקפה והצןזי־ים היו מחזירים בעיירות למכור את צמריהם, גם לגבות את חובותיהם. כנראה היתה גדולה ההתחרות בין ציד־י בני עמנו בה ויש אשר לא גתנום צמרי העיר לסחור את עירם. על דבר סכסוך כזה מספרים^ בתלמוד, כי סוחרי הצמר של 5יס נהרא, אשר היה בה בנראה שוק של מוכרי ®"ג, גיזי *מר שי מתיק א•; ממלטלץ אותן ושכר. נ׳ ע״א>, בי,״,x7to&r,xr> בל״ר apothecaשפ״בער מחסן• ®"ח חוט מאונים שי צמדים ושי' שוקיי זכוכית מפחים וכלים נ״ט מ״וו; נפש מאונים ושי צמרין ושי וגני; תיויה כאויר שני טפחים וגבוהד. מ; הארץ שני מפחים וקנה ומתנא מ׳ טפחים וב״ב פ״כ: ע״או, ועיי; בפירושן הרשב״ם שם, ני חלוק• השיעורים בנפש המאונים ובקנה ומתנא שיה הוא בגלל ההכרעה: ובל אחת מה; לפי מה שה; גדולות צריכות להרחיק גע הגג ום; הקרקע לפי ששוקי בהן משקל כבד ומכריע יותר• לדעתי לא בגלל שנוי משקל הכבד נשתנו השיעורים מלה. ארא ביחוד בגלל שנוי מחיר החפצים הנשקלים וערכם במקח וממכר. בי החפץ היותר יקר במחירו היתה הכרעתו מועמת בגו;: חוט מאונים של זהבים ושל שוקלי ארגם; טוב שלש אצבעות וכלים כ״ט מ׳יח• וכידוע היה או האדגט; שוה במחירו אל הזהב עיי; לקם;• •״ה) כל הקליעות טהורות י י וחבי׳א כולם טמאות חוץ־ משל צמרים ועדיות פ״ג. מ׳ידו. הקליעה שעושי; מוכרי צמר לקשור בו אגודות צמד. לפי שזו אינה מכלל הכלים. אבל היא במקום חבל או מיתר והרמב״ם), כנראה שקלו אז את הצמר בקליעות לבל תכבדנה את המשקל• ®"יי עובי הצמר ואוירטץ הבאץ ממדינת הים. אעפ״י שה; באי; במרה ממאי; ותום• בלים ב״ב פ״ד ם׳") י הדמב״ם מפ׳ בכלים ב״ו• את המלה עוב בי היא מלה ערבית "עיבא" והוא מכסה עוד יעשה כמו חיבה מניתי; בו הבגדים• וועיין לו• על התרגומים)• *"י, אררטי; היי• 0יי׳ ’ינ’ת;aßtp-n פעללאייזען לאמר, שק• עוד לצרירת וחבישת חפצים לנסיעה ופירוש התוספתא עובי צמר ואויטי; של צמר• ®"י" עיי; להל; בח״ב במקומות שונים• ®“® וויים קאססימקונדע I *י 194, לאססע; אינדישע אלטערמהומבקונדע 565 II .37 I. *' שם שם• גרוטה 193.