Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

א. ש. הרשברג 70 סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגלילי) חיינו, לפי פדח עכור הצפר שהאשה עושה לבעלה0׳י׳). אחי הגזיזה כאשר יפשיט הבבש את מעטפת.* הוא צפוי לכל"מחלה מפאת שגויי האויר, ועל כן עושים פי־בי הכבשים תחבולות שוגויז לשמור עליו ולהגן על ג־פו מפגי ההצטגנות. גם בימיהם היו עושים תחבשת של שמן על פדחתו למטרה זו0"“). מסחר הצמר היה גבבד בימיהם. כבזמן הבית כן היה בימי המשגה ש־ק מיחד לצפרים בירישליסי), — שיק גדול אשר המציאו לו צמר גם ערב ופלשת יד^. בי גם בארצות הסמוכות היה גדול מעמד תרבות הכבשים והצמר, אשר היה בהן לעגין של משא ומתן: ערב הייתה גורעת בתרבות כבשיה וצמח־. המובהרי״3). אשר היה בה לעגין של מסחר עם אp ישראל, סוריא ומצרים ׳ד׳■). לרגל* צביעת הפורפור אשר הצטיגה צור במלאכתה התפשטה חעשית הארג בה ובבל ערי סביבותה, — ארצות שכגותה כמו ארץ ישראל, סוריא, ערב ומצרים הספיק־ לה כסיות צמר גדולות׳די). ועל כן הקדימו בדרשתם את תעשית הצפי בין בגי כגען ודרשו את שם אחד מאבותיהם: חרקירי, שהן עושים בצמרידי׳). גם במצרים היה גדול מרעה הצאן, תרבות הכבשים והצמרידי). וכן ביתר אי־צית אזיא הקטנה וארצות הים התיסץ׳רי). השם "?זילח“ אשר בו יומנו בתלמיד את סיגי הצמר והארג היותר משבחים אצלם בטיביהם מעיד, כי עמדו בקשר* מסחר גדולים של תעשית הארג עם העיר היוגית בעלת השם הזה, אשר היתד. תחת ממשלת יון וגם אחרי בן מרכז מסחר הצמר ועבדנותוע״י׳). ארץ ישראל הנודעת לגי עוד מימי כתבי הקדש לארץ מרעה צאן, תרבות כבשים וצמר, לא פסקה מלהיות כזאת גם אחרי כן, בין השבחים אשר ספרו על ירושלים בכגיגה היה, כי לא ין בה צקזר, אשר לא מבר את צמרו עד הבקר׳ו,“). החקלאים היו מקדימים ומוכרים לסוחרי צמר את גיזי צאןם לפני הגזיזה על פ* אמד, לאפר: גיזיהן של סאה צאן במאה של זהב®). — אפן מסב־ המעיר על חריפות מעמר המשא והפתן של צמר והתפתחותו בימים ההם. הצ״י־ים והצבעים היו תקיפים במקומותיהם, ועסקיהם גחשבו לשוים לגבי לטיא בץניר,» המגה שר קדש — שתי למרות• ®"י, חולין פי״א, מ״ב °״ח, בחובות פ״ה, ם׳׳ס• ועיין להל; בפרק הטויה הדקה• c"® משעה שגחוי; אותה מוטגי; לה עזק בשם; וסגיחי; יה על פדחתה, נדי שיא חצמנ; ושבת ג״ד ע״בו• לפני הערוך היתד. הגרסא: עדק, פירושו, ספוג, קאהוט גורס: ערך בל״פ. סודר ייעה דק. לדעתי אפשר לקים גס את גרסתנו עזק. אשד הוראתה בארמית: טבעת ופירושה: בלי קבול שמ; או תחבושת בתמונת טבעת מקפת את הפדחת• כמו שנקראה התחבושת או בלי על הבט; בשס: עדשה ע״ש תמונתה• לפירוש רש״י אי; בל מקוד בלשונות• ל מלהטות היהודים ה. ח. א• עירובי; פ,״ מ״ט• ל'**, בעער האנדעלסגעשיבטע 98 •nt I• ל-י פליניוס 72 ,VIII. דיור, סיקיליס 94 XIX שטרבי 4, XIV. ל'" גרוטה הנ״י *י ד״ שס 83! ידי׳, ב״ר ספל״ו• ל'" הירודוט 11, 42. 46. 81.—13 III ן. שטיבי 40 ,83 § I ,XVIIי אריסטוטלס פרונלעם 46 X ועודי ל׳י• עיי; גרוטה הנ״ל• ל,״ עיין לעיל הערה י׳ ועיי; שטיבי 7 ,XII; קטסים בהתיהיי 8•״׳״י יי 224. אריסמופנס ייקי?9י 732. ייויי 21 .XII ועוד• ל'ט, אי״ד פ׳ ספקה• ב״ר סוף פקודי• ספור ההגדה הוד. בעצמו מעיד על המספרים. בי מסחר הצמר היה חשוב בעיניהם מאד• ״ תום• ב״ם פ״ו ט״ו• סס שם פי״א, מב״ד• •"ני שם, שם. 1