Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

69 מסד וד.פשתד. בימי ההשגה ודיתיגזד r אבל לא כל הצפרים כבסי על גבי הכבשים ויש א׳שי נגזזו כעל דיבב׳ט בלי,־., שטוף כפו ה/ום והיה גקרא בשם: צפר צאי, בהבדל מן המשבש הנקרא בשם: מלק1"), או: נקי1'"). הצפר הצאי היה ככבם רק פעם אחת לפגי יציאתו לטויה, אולם הפה גחנו ערך גדול לכביסה הראשונה שעל גבי הכבש יהיה שגור בפיהם כלל מונח בצביעת הצפר, כי בל צמר המנקה על גב הככש עולה צביעתו יפה וכל שאינו מנקה על גב אמי איגו עולה יפהג״°), אם גם גכבס אחרי כן פעם שגית. גם אח השלחים עם הצפר היו חובטים בכים להוציא פרים את צאתם0). והיו יודעים לשער כפו היום את בפות הצפר המנכש אשר יצא פהצפר הצאי אחרי כביסתו =״״). הגזיזה. גדול שער הצפר על גב הכבש עד כדי גזיזה קרא' בשם: הקןען0"3). הגזיזה יצאה לפעל כאשר ראינו בידי אומנים מיהדים, אשר נקראו בשם נוזיס והיתר. בימיהם כבו ביפי כתבי הקדש עסק נכבד בחקלאות3י'). כנראה גזזו אז את הכבשים רק פעם אחת בשנה ־לא'שתי פעמים כנהוג בהרבה חקלאיות היום0",). הגזיזה פן הכתים נקראה,בשם: תלישהיי"). הפדה היותר קטנה של כפות צמר הנגזז החיב בראשית הגז שיערו בכנה ופרם (של קדש) והיינו שלש לטרותיי׳י). כפות הצפר אשי צריכים לתת לבה; שיערו בחמש דמך: ראשית הגז ולא ראשיה השטף: ועיי; בתורי; קל״ז ע״א מעש המחלקת. :י יבי מבי ד.ןא דאסי: השוטף את רחליו פטור. בי הוא בזדיק לישנא דקדא: q צאנך ושטף לא גז הוא• ועיי; נההורד. והמצות של מלבי״ש ובספרי שם! שנדחק בפירושו• ג'י| מלב; ולא צא* וחולי; קר״ה ע״או ואי; יוקחי; ספגו צמר מרב; וצאי ובכורות ג״ס ע״בו ועיי; לקם; בפרק כביסה הצבד* והרבנתו•;״ח' ונקרא דק ש; ::: רך: בצמר נקי ב; יומו שמכבני; אותו למי^ת ושבת ג״ד עי׳א; שבועות ו• ע״בי• שד״י בהערותיו לסוף הספי־ הפיאה שבערכי; משער כי נקי שבכא; ושבדניאל ז׳, ט,: כעמי :קי. הויאתו: כבש. כי בל״ס נקיא הכבש בשש נקיא• ו:; נמצא ברבבות גדולות סוף בכורות צד קל־יט סע׳ד־: ודא שגא דפריק דיה באימרא או בעי־א או בנקיא אבל בנקיא וביחא ובעיזא שפיי דם* וועיי; בעה׳ישו• חגיגה מ״ו ע״ב• ב) החובט עד השלח רבי יוסי אומר אף לתוך המיס בכי יזת;. מפני שהוא מתכוי; שיצאו עש הצאה ומכשירי; פ׳ה. גד׳». לפירש הרמב״ם: שיח. העור בצמרו. וכפירושו ניאה מביוש הרשו;: שיצאו עש הצאה• יאמי שבצמי כי בעבוד השלחים במים הכוונה די־כוך ודא הוצאת הצאר. ועיי; רקמן בח״ב בפיק: "עבדגות העזי או הבדסאות״ו י,", הרוב; ודא צו•• ורא שייבננו ויהננו רו. איא נ1ר.; רו צמי צ1'< :ד׳ r":״1 ויעמור כ<דו כסקר חפש כרעים ביהודה. שד.; עש' ברעים בגר•- ותום• חורי; פיי. מ״ה in בגמיא קי״ח ע״אן. ־"ב| הגוזר דוור ונטענה אצרו וגזזה וב״ק ציד. ע״בו• ־״° וע״ב דישו: בר מקוס שנאמ-ה נזירה עושה ■ושם <ב״וי פע״ד ופפ״ח ־״דו באשר מובח מדברי הגטדא וחורי; קר״ו ע-׳או: היו רו שחי דחיות, גזז והניח, גזז והניח שנים וזדשה שנים אי; מצטרפות ורו גזזו שחי פעמים בשנה היו אומיים:( גזז והניח מג-יזה רגזיזה בשנה אחת ובשתי שנים• וגם היו נושאים ונותנים אם מצמיפות הגזיזוה השניוד. א' ה־אשונוה שבשנה אחת רגבי גזה" הנני מעיר ער זה בשביר שיאיתי יד.יםב"; אומי ער פ• השעיה שהיו -ה; שחי גזיזות• ־״י,, תרש מ; המיתה חיב, תרישתה זו היא גזתה וייוש• שבת פ״ז,ד״י ע״גו 1"יי המשיחיות גוזוות מנה ומנה ופרס חייבות בראשית הגז• וחב-׳א חמש דחיות גהזות :י שה; וחורי; סי יא מ״בו• בגמיא ושם קי״ו ע״ב1: ובמה בר שהן ז אמי יב מנה ופרם• ועיי; בפירוש יש״י החושב מנה רב; :■׳ה כיעים. מגה ופרם חמה ר״ז כרעים וחצי• אבר בתוספתא חורי; פי׳י מ׳יד מונים: מנה ומנה ופרם. שה; שבעים וחמש :יעים• וע"; במפרש• התוספתא שמתקשים בזה• והנה מצאתי אי. הרמב״ם בפירושו -עדיות פ״ג. מ׳ג הבבימד, דעתו רדעח התוספתא מעצמו. אשי בנראה גשתמטה ממנו, דה ישונו: ונראה יי דבמגה שי קדש קאסי. שהוא חמשים סרעים. ופרם היא ב״ה סרעים דהוד. ייה מנה ופים ונעים וחמש• המנה היא