Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

r 68 ן א• ש• ד*ש״ג \ א־ג •צמר ממעט לדעתם לבלוע מיס אל קרבו מארג פשתן0״“). החקירה r הזאת של הבדל סגלת בליעת מים בתוך חסרי ארג שונים נכבדה מאד בימינו נ). לצד־ נתנו בח קיום פחות מאשי־ לפשתן נ״י*). אחד הסמנים אשר נתנו להבדיל על פיו בין שער הצמר ובין שערות הד- ארג הצמחים, הנהוג גם היום למעשה הוא, כי זה של הצמר מתבויץ כשמדליקים אותו, א־גו דולק ואין שלהבת אוחזת בו, ושל הצמחים דולק באויר ושלהבת אוחזת בו,•׳־1). הרבה מתחבטים חוקרי זמננו על דבר טבע השער בכלל, אפן בנינו וגזרת־ ומסקנותיהם מביאות בבל פעם תעליות גדולות בעולם המעשה. גם אותם הגג־ מוצאים עוסקים בשאלות כאלה למשל: לרגלי הצעת שאלה בהלכה אחת בא־ לידי חקירה מיחדת ושקלו וטרו על דברי טבע גדול השער: אם הוא הולך ומתגדל בשרשו או בראשו, והמה מביאים ראיות מבצי כנים, סבלורית הכושית וגם מהסקרא שסוקרים את צמר הבבש־ס בשהמה עוברים תחת ידי המונה אותם למעשי, וגם מצביעת זקני הזקנים ולבסוף באו ליד• מסקנה, בי הוא הולך ומתגדל מישו»). כביסת הצמר. כנראה יצאה לפעל אז הכביסה הראשונה של הצמר בדרך טבעית, כנהוג היום בבל נגב רוסיא, ובעוד מקומות, כי מעבירים את הכבשים בתוך ברכת מים או נהר בלתי עמוק והצמר הולך ומתכבם באפן כזה מצאתו, וטרם שהוא יוצא לטויה הוא מתכבס כל צרס־ בסממני כביסה פעם שנית. גם פיעלים נדחדים מעבירים בידיהם על הצמר בשעת הכביסה בנהר, למען ייטיב להתבבס. הפעולה הזאת נקראת בשם: שטיפה. — דומה לזה היא נקראת גם בשפת רוסיאג״ד), בגלל שהיא יוצאת לפעל על ידי מימי הנהר הש־טפים. בעת השטיפה והנקיון היו נתלשות שערות צמר מדלדלות, חלשות או מזרימות ביותר והיו נמכרות לבדג״ה). לפיכך נולדה מחלקת בין החכמים אש יבולים לקרא את תלישת השערות הזאת בשם גזיזה. יש אשר אמרו: הש־טף רחליו חיב בראשית הגז ויש אשר אמרו: ראשית הגז ולא ראשית השטףנ״י). נשיא. העשב שבי; הקמים כסז וסכה י׳ ע״א!: או,תחתיה ספני הגשר. ומסתבך ממר בקוץ ובעשב וכשמשיף הצמי מאחוי• הקר;. איגו משתיף ביא שבירה ותערוך בערך גשר ד׳ו• נשדא בישו; סורית הוא מי; עשב הנק יא אדיערפא־ס ופפינ״צ דלע1* 266 ועיי; בעה״שו המוס ה־ה שבצמד נקרא בישו; אשבנז קייעטטע; והמבוגה המנקה את הצמר סמנו בשם ענמקיעמט מאשינע• °"a, אמר רב יהודה הגי רווקי דארסאי דסזיא מדיח;. דעמרא מנגב;. דבתנא מיישג;וע״ז ע״ה סוף ע״או ופירש רש״י בתנא ביעי טפי מעמרא• נ'י באספה הבייית בטירי; קביו רגבי מקח וממבר בתעשית הארג עי יסוד בחינות וגסיוגוח מדיקיס. קצבה קבועה שי מדת היחיוחית הביועה מכבעם בחמדי מטוה שונים. במעמד ההתיבשות ®י 106—״10 ן בגון: יצמר *7!; יצט״ג״8; דפשת; 2°!: יקגבוס 12° ובי״וב• :״א| ב״מכ״טע׳יב. הא בדעמרא הא בדביתנא ועיי; פירוש יש׳״ סס• ג״ב, שבת ב׳ ע״ב ועיי; בפירוש דש״י שס ג״גו נייר י״ט?"*• נ״ח nporoRHUli יאסי. מירדף. סובי. מונהג עי שס העברה בנהר• 1'יי׳• שמי; את העזים מפני שחייבות ואת הרחיים מפני שגוזזות ושוטפות ומורמות וב״ם ס״ח ע״בו• רש׳" מפרש: שוטפות. נשעוברי; בנהר המיס שוטפים ם; הגיה• מדבייו נראה כי העבדה בנהי הזאת היא עי פי מקרה, אבי באמה היא יצרך כביסת הצמר וב; נמצא בב״ק קי״ט ע״ב: והעירה משטף המיס הדי איו שיו ובשבת ע״ד ע״ב: שטוף בעזים יטווי בעזים: בשו״ט בדמוי ע״ח: מה הצא; גזזה. צמרה. שטפה שי בעייה• פירוש בובר שס דחוק• בתוספתא חוי• פ יי מ״ד: הגוזז עייו פטוי מראשית הגי, .השוטף רחייו חיב בראשית הגז. בספרי דבריס י״ח. ד׳ נמצא