Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

67 הצמר והפשתד. בים• המגד והתלםוד ראשו. רבי גתן בר אושעיר. אמר: בל שאיגו מתמעך עם הגזה,"). שגי האסגים האלה הטה מדרגות שוגות בסביבת הגזה גם אצל חוקרי טיבי הערר בזמגגו. בגראה גזבר עור מין אחד של סביבת הצמר, אשר על פיה דבוקות וגאחזות שערות הצמר אלה באלה כאלו היו תפורות יחדו וגקראו: תלושים של צמר חפורים. — אבל יותר גראה כי הוא מים של זוהמת התלושים במרה שאיגם מתבשרים עור למטרתם ““י). _ יתר תבונית הצמר. אחר ממומי הצמר הגדולים היום הוא Tjri־ לאמר, עשב הגמצא בין הקוצים המסתבך בצמר אשר על הכבש, באפן שאי אפשר להוציאו משם. הגשר הזה מפריע הרבה במלאכת הטויה. — היום נמצאת מכונה מיחדת הנקראת בשם ק$ןןךת, המיחדת למלאכת גקיין הצמר ממנו. גם בעיניהם היתר. סביכת הצמר בנשר הזה, הסביכה היותר קשה, אשר כנראה גרמה גם להם טפול מרבה במלאכתם; המה מדמים את מחלת האכב־ה. עד כמה היא קשה לגוף, אשר אי אפשר לנתקה ממגו, אל הגשר הזה שבצמד0"י1!. \ י י־־י־ י — דעמרא וגיסי; ס״ת ע"») ועוד• יי," בכורות כ״ו ע״ב ונגרסת (מדובלל! ובפירש העמך בערן• מדובלל התפרש: סעורבב ואינו מתוק;• ובן גרסת תרםב״ם גפ״ג סחיבות בבורות הלי״ב• וגרסת הסשגיות ורגנו׳ד. בפירושו לבכורות וכפי פירוש הגמרא בסבר. נ״ב ע״א הודאת מדוברי מבולבל וסונרע לדעת• פירוש העיוך נגגד פירוש רש"«. אשר לפי גרסתגו מדלדל היא מפרש: שנתלש נק העור. אבי מסובך הוא עם שאד הצמר ואיגו נופל. מדבר• הגמרא ושם ב״ו ע״בו האוסרת: קסבר רדפ לקיש. לפי שא♦ אפשר לגור. בל• גיסי( המדולדלות• לפירוז» ח»״י לא תהיה סברת רה» לקיש מאומתת על פ• הגמיאות. אחר♦ בי בודאי אפשי ב• בגזה בריאה לא ׳»ואו גיסי; תלף*ין. אבל לפירוש הערוך מאמתת סברת ריש לקיש מאד. ב• באמת אי; גלה בלי נימי; סבונין. ביחוד לפי מעמד תרבות הכבשים בימיהם. ני בים•» משתדלים מרסי הבבשים בתחבולות שונות למעט כפי האפשר את הנימין המרובללין שבגוה• לכאורה נראים דברי ריז» לקיז» הסבא-: היבי דם• אינו נראה עם הגזה ז כל שעקרו הפוך כלפי ראשי. מכוונים לפירה» רש״י — אם ב• למה נפקא מינה בשער תלוש. אמ העקר הפוך בדפי ראשו או לאן אבל באמת כתנת ריס לקיז» לאחת מתמונות הסביבה שבנוה. אשר על פיה נראים הפצילים הסבוכים כאלו עקריהם הפוכים בלפי ראשיהם. כמו :ו הנקראת: פציל שבור. אשר כפלו או כפיפתו הוא לא בשרז» השער. אלא באמצעיתו או בראשו. וכיוצא בהם• גס הודאת דלדל אינה תלוש בפירוש רש״י אלא תלו• למסה מפאת חולשתי ופרוק באברים ובשערות מפאת גדול; יותר על המדד. במו: מעשה בוכר של רחלים זק; ד*ער1 מדלדל ובכורות ל״ה רע״או; ואם כי קשה מעם לכוון גם את פירוש העמך לפי השקלא ומריא בגמרא ושם ב״ז ע״או, אבל אי; עניננו בנא; אלא להעיר בכלל ע״ד השמות המלאכותים של מדרגת סביבת הגזה אשר ידעו להשתסז» בהם 0"יי אי; לוקחי; נק הרועים לא עזים ולא גדיים ולא גיזין ולא תלה»•; של צמר, אבל לוקח•; מה; תפורי;. ספני שהתפורין שלה; ותום• ב״ק פי״א מ״ט ובגם׳ שם קי״ח ע״בו רש יי פ׳: תפורי;, בנדיב תפודים, דאי נס• גנבא קגינהו בשנה. לפי פירושו זה קשה: אם ב; מאי איריא תפורים. הלא בגדים. פירה». אדגים בלח• תפורים ג״ב קנינהו בשינוי, הלא קודם תפירת הבגד נעשים מ הרבה שינוים כמו: הלבנת הצמר. סויתו. אריגתו. ומאי איריא בגדים. גם סטוה אפשר לקנות ממנו כי קנינהו בשינויי. ובבלל קשה מאד לפירה» הזה להחישב על פשוסם של הרצאת הדברים: אי; לוקחי; ם; המעי; ולא תלושי; של צמד. אבל לוקחי; מה; ,תפורק. םז*םע: חלופה; של צמר תפורי;. נ• בגדים מא; דכר שמייהו הב•" וגם איך אפשר היד. לסבור לבל •קנו מהם תפורים. הלא אינם מעין מלאנתם. ני יחשדום כי\גגבום ם; העדר? ידעת• הודאת תפור•; שבבא; היא: תלושי צמר בשערות סבוכות כל כך. עד שתמה נראים כתפורים, אשר אינם מסגלים עוד למלאכת הסהר. וערבם פחות מאד והסה ידועים לבל הצמדים• אך יותר נראה ב• המלה "תפור•;" שכנא; היא מלשו; ערבית והודאתה: עכור ומותם. באשר נמצא את המלה הזאת בהוראת והם בתוספתא מהמה רפ״ה: נפל למים תפור טמא. לפי פירה» קאהוט שם: הוראת תפור היא עכור ומזהם מערבית• לפי״ז פירוש ,תלושי צמר תפוריף הוא לדעתי; עכורים וסזהסים במדה שא• אפשר להוציא את זוהמתם עוד. ועל כ; הבעליס אינם מקפידים עליהם• °״ח, אסנרא דמיא כחזידא ב גב בא דעמרא דלאחור• נשדא וברכות ח׳ ע׳או.;יש יפי«