Haḳedem · 1908-09-25 · 3/4 (25. September/Dezember 1908) · p. [Seite]

א. ש. הרשברג 62 r לכבש בן שגה והשם אןל לגדול משנה. אח הכבש בן שלשה עשר חדש שיצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא קראו: 9ל?ם (שלא;גר), גם ^;.מיזאי״י). אח הכבש הרך והצעיר קראו כמי בבחבי הקדש בשם טלה0*י). אבל בלשון העם השתמשו בשם אי.ל גם לאיל בן יומו8“י). ואחרי אשר התפחחה ביפיהם תורת גדול הצפר והבדילו הרבה בין צפר כבש הזכר ובין צפר כבש הגקבה על פי הבדל סגלותיהם וטיביהם’"’), דיקו לעשות את ההבדל הזה גם בשפה לקרא רחלה לבבש גקכה, במקום רחל במשקל זכר שבכתבי הקדש""). ביתר מיגי הכבשים הכדילו בכלל בין פיגי הכבשים שצפרם קשה אשר פטרום מראשית הגז ובין אלה שצפרם רך, כי סתם צמר נקרא בפיהם רק זה שהוא רך״׳0), אחרי כי בימיהם היה ראש מטרת הצמר להוציא ארגים עבים v בעלי מוך מחממי הגוף בימי הקור, כאשר גאמר עור בימי כתבי tripn: •*מגז כבשי יתחמם (איוב ל*א, כ), לפיכך היה הצסר הקשה חסר את מטרתו. זאת ועוד אחרת: ארץ ישראל היא על פי אקלימה החם והיבש רומה אל ספרד / ועל בן היו רב כבשיה מגדלים צמר דק ורך כצמר גוצה של כבשי מרון היום, לפיכך הגדירו את המושג הכולל של צמר כבשים: שהוא רך ואת הקשה בפו הצקיל הוציאו מחוץ לגררו. ובכלל גקרא גם בימיהם סתם צמר רק זה של כבשיםs), וליתר סיגי הצמר היו שמות לוי כמו: צמר גפן, צפר כלך, צכור ארנבים, צסר חיה שבים:"*ן. לצמר העזים קראו גוצהכ״ב). על שם קשיותו. ער כמה היתה ידועה להם תורת גדול הצמר וערכה היה גדול בעיגיהם גראה מן ההלכה אשר קבעו, בי סתם צמר לאסור בשעטנז, לטמא בנגעים, לחיב בראשית הגז ולהיות כשר לתכלת נקרא רק זה שהוא של שה מיהר לדורותיו^, לאפר, אשר גזעו טהור ולא התערב ביחס אבותיו מין אחר שאינו של שה, אחרי כי המין השני משפיע לרעה על גדול צמרו להצמיח בו שערות ממזרות, גסות וקשות, גם אם בא לפני דורות אחרים. והוציאו מכלל שה לגבי קרשים גם את הנדמה 0יי) לאפר, הנולד אמנם מא\ל ירחלה, אבל דומה הוא בטפוסו למין אחר, ואם כן יש בו חשש ממזרות באחד הדורות שלפני זה. יק נקדוד בוי״ר פ'א: אין גנאי רטלך ידבר עס נקדודו — ההבסלה ה•» לפט! •ההקטנה יאמר, רעה קטן. אב!1 יש הגיוסים שם נקרים כטקוט נקדיד. בי"' vaxopoc סיריש: משרת ההינל (עיין בעה״ש). "׳י) סרה •"א, ט״ג. :בשים בני שנה ואיים בני שחים (יק בססרא סס*נ יםס:*ב: יהביא איי: קשה, בן שתי שנים) ושהם טיים ליום. בן שישה עשר חדש איני :שר יא לאיי ולא י::ש. ד״ט קירהו: סלגם, בן עזאי קורהו נוקד, ד״י קורהו סרשדגטא. סלגם בי"’ *Katta, איי שיא גדי :י *ר:י י:ן בםסדא *' :"א, נ״ב: מן מאן ולא הסיגב. סדנדגטא בי*• Kapaxapaypa סיויש מטבע סבולה. °״י) גנב טלה ונעשה איי (ב״ק ט״ה ע״ב מ״ו ע״ב). טליא נר איטרתא (תר״י שטות א. ט״ו). נסיתי 0לןא לנשבח חגא (תהי. קי״ח. נ״ז). ס"י) איל p •יטו קרוי איל (שב שב בב״ק). ’"י) עיין לקמן. *״״) ני סליק איסי בר היני אשביזיד. ר׳ יוחנן דקא טתני ליה לבריה: רחייב א״ל אתנייה: רחלוח, א״ל :דנתיב (בראשית ל״ב): רחלים טאתים, א״ל לשק תורד. לעווטה לשון הבסיס לע*םן (חילי! קל״י ע״ב), סירוש, החשטים סתחי אח הלשין לסי *רך מושגי הזטן. ’״•י) :בשים שווטק קשה סטורים מראשית הגז שנאסר (איוב ל״א, :') ופגו :בשי יתחרם (חולק קל״ז ע״א; יריש. :יאים ס׳י.). ב) אין דך קרוי ויסר אלא נ:ר אלים בלבד (יריש. :יאים ס׳ט, ה״א). נ"") חוססתא שבח ס״ם. ס״ג. נ״ב) טנחית '"ט ע״ב ועיי״ש ביש״י. ועיין להלן בסרק ,יתר סיני חטי• הארג של החי■*. נ״נ) ב:ורוי. י״ז ע*א. נ״י) הברייתא שור או :שב (ויקרא :"ב, :*ז) סרט לנראים