Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

עגינים שינים הנוגעים לתקופת הגאונים 51 . f יתירו החכמים אכילתו אלא על פי איש נאמן ־אגשים שראוי לסמיך עליהם. על השחיקה והם הקולקם והשלק אשר י!ךק ויתערב עם חומץ ושמן זית וקטניות‘) והוא מן הכגת גוי ואסור. על החליקה משם שיגוי ברייתן תגי ר שמעין בן יוחיי (דברים ב ו) אכל תשברו מאתם [בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם] מה מים שלא גשתגו מברייתן אף כל רבר שלא גשתגה מברייתו. על החליקה והוא קלי משם שיגוי ברייתו לפי שיצא מטבע אל טבע ואמר החכם ר שמעון בן יוחי כל מה שהוא כמו המים אשר לא ישתגו מברייתן ר׳ל לא יתהפכו מטבע אל טבע2). על ה טיס ג י על המאכלים הגקראים תלביגה ואחסא והראיס3) משם שלוקיהם ובשוליהם לפי שכל מה ששלקו או מלחו הגוי אסור. על לשונם על [הדבור] בלשונם ועזיבת לשוגגו היא לשון הקרש במו שידעת מן האגשים אשר העיד בם גחמיה לפי שמקצתם זנחו את הלשון כמו שאמר (נחמיה י׳־ג כ׳־ר) ובגיהם חצי מדבר [אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית] ותרע איך ענשם והשביע אותם שיניחו זה במו שאמר (שם כ׳ה) ואריב עמם ואקללם ואסר עלינו [ה׳] להתערב בהם ולעשות כמעשיהם ואיך ישחיתו את דרכם אותם אשר ילמדו אצל חכמיהם ונאמר (תהלים קיו ל״ה) ויתערבו בגוים [וילמדו מעשיהם]. על עיר ותן על עדית הגוי [ריל שאסור לכם] לדרוש עדותם לא לטובתכם ולא לרעתכם מפני שהחכמים אמרו עיתת הגוים והגשים והעברים פסולה בפני בית דין4). וכזה תראה5) מחזיקים במעשה אלו ובחקותיהם ירצה בו ... האנשים וזה כי הוא אסר ב׳ דברים וצור. על ב׳ דברים כל אחר מהם לעסת האחר. י) עשי! יש גם יתקן ולהשריש שד. שהבאתי בשחברתי Zur jiid.-arab. Litteratur ע' 53 טכתאב אלחאוי לרה־ג: "תפשיר אושצא רו ליחס ני יועשל בכל1 |ואלזיית| ואבאזיר יושם» עטץ“, ר׳ל אישצא הוא בשי ששן יבושל, עם חושץ וששן זית וקטניות ויקרא עשץ *) ועיי שאשרו של, רשב׳י בירושלים׳ שבת פה דף ג׳ עיג וגם שט ייניו קריות, ובבבלי עיז ל׳ז ב' ישם בצרוף עש שלקות: ועוד אלא חיטי! ועשאן קריות ה'נ אסי־ין . . והתניא חיטי; ועשאן קליות טותרין (ועיי קרבן העדה ד׳ה קליות לשה) ועיי עוד תשובת רש*ג בהלכות פסוקות שן הגאונים סי' כ"ו. ויש להעיר כי גם ענן אשר שזה הבתיב לקחת טרגיים בל דבר שנשתנה טברייתו ואף שים שחשטום גוים, עיי שפר הטצות שלו שהד' הרכבי עשור 4—3. *) שלשת השאכלים השניים פה הם: תלביגה ווזיא שאכל עשו• שקשת וחלב ודבש; אחסא (ל״ר שן השאין והוא שאכל עשוי שסלח ושים והראיס (ל׳ר שן רדישהו והוא שאכל עשו• שן גביני שבושלת ובשר, ואשנם השאכל האחרון אסור בלי זה ששום בשר בחלב ולכן הכונד. פה אל טאכל אחר דוטה לזה אשר היה ידוע בישי הטחבר (ובשביל זה הנחתי הכל בל• תדגים). וקרוב לזה הוא אולי אבטא (או אכטא) דטייעא בע׳ז ל׳ר ב' לפי פירוש הערוך (ועי' וברק לראשונים ד׳ 23, הלכות פסוקות שן הגאונים שהד' שיללער 17 ה' 1 ותום’ ע׳ז שס דיה אכטא). 4) פה הרכיב השוער כנראה שאשרים שינים הנוגעים לעדית ועשה שהם שאשר אחד כי שאשר בצריף כזה לא ישצא אצלנו. וע׳ד עדות גי• עי' גטין ט' עיב ועל עדותן ותום' שם שהקשו דגוי בלאו הכי פסול לעדות. ועיד עדות עבד עי‘ ב׳ק פיח א' אלא שעתה לרבנן •הא עבד כשר לעידית יתום' שם ד׳ם יהא. *) נבר העירות• להנוסח הערב• כי הדברים האלו הס הטשך לדברי הטחבר ע׳ד שה שגזרו על לשונם ואיל• נשתרבבו השורות באשטת הטעתיק. j 4*