Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

ששואל *בחזם פאזנאנסק• 48 קאלו אלחב עירוה הגוים והנעים והעברים פסולה בפני ביה דין 20 וכרלך חרא«) יקארון במעשה אלו ובחקוחיהם יריד בה. אלקום ודלך אנה נהא ען שיין ואמר בשיין כל ואחד באזא אלאכר התרגום העברי. [דף א׳ ע׳ב] מגעו הוא חזוק מן טמאה מגע ר׳ל שנגע בו זב או נרה או מצורע כי לו היה כזה כי אז קודם לכל היו אסורים המים מפני שהם היותר נוחים לקבל טמאה עד שהבאתם תסבב [טמאה] על שאר המאכלות כמו שנאמר (ויקרא י׳א ל׳ר) [מכל האכל אשר יאכל] אשר יבא עליו מים [יטמא] וכו׳ ואמר בזרעים (שם ל׳ז) וכי יפל מנבלתם על בל [זרע זרוע] וכתוב (שם ל׳ח) וב־ יתן מים על זרע. וכבר ראינו את דניאל וחבריו שמנעו את עצמם מג׳ דברים מן פת [בג ויין]2).ומה שאסרו חכמינו מה שיעשה מן ■המאכלות מצד הגוים הם ייח רברג) ויסתעפו מהם דברים הרבה וכן אמרו תני ר' שמעון י׳ח דבר גזרו בו ביום«•) והראשון מהם על פיתן ר׳ל על פיתן של גוים ואמרו מפני מה ונתנו טעם לוה ואמרו משם שמנן משם בשולי גוים4) ר׳ל אסרו פת של גוי משם שמן ומשם בשול נוי [וזה] מפני שהם אוכלים דבר מן . . . או דבר שמן בכלי אשר עושים בו קורם לזה לחם ולכן מן הצורך למאס בו וכבר ראינו את דניאל נמנע מלאכול פתם כמו שנאמר (דניאל א׳ ח) וישם דניאל על לבי אשר [לא יחגאל בפת בג המלך]. וצריך שנקיש בנפשנו כי הלחם הטוב והנקי אשר נראהו אצל הגוים והמשתה המשמח6) וטוב הריח שוים להרברים המגואלים אשר יטמאו אותנו כמו שנאמר (מלאכי א' ז') מגישים על מזבחי לחם [מגאל] ונניח כל זה ונתרחק ממנו כמו שנאמר 1) ב' שורות הללו באו כני* ה שיא במקומן נ׳ הן הנושך לסד. שג*םר בשירה 17 . ין כן צריך בי• ספק להוסיף. ומחבר הנ״י חשב פת בג ישני דברים ויק לשליש' ומפרש אם נן פת פת ממש ובג מין ממיני המאכל וכן יתרגם הרס׳ג דניאל ח' ח': בבז אלמלך ואדמה ובמר שרבה (וכן שם י״ג: אכל' סעאים אלמלך ואדמה, ושם ט׳ו: בבוהם וארמהם וכמי שרבהם). ועי' בשרשי ד׳י בן גנאח ורדיק ש' בג וכן עי' עוד תום׳ עיז ליו א׳ דיה אש־ שהביאו פירוש הרשביס דהאי פת בדניאל לאו פת ממש הוא דלישתמע מהכא דדניאל גזר על הפת אלא לפתן הוא ונו'. י) כנר העירותי לעיל שהלשק אינו מנוון כ• לא כל היית דבר הם מיני מאכלות כי הלא םצא1ו בהם גם לשונם ועדותם, אמנם רובם הס מיני מאכלות. ועי׳ע בהערה שאחיו. י) ירושלמי שבת פ׳א היז (דף ג' עיג שורה מיג) ושם הגירסא: דחני ר״ש ב; •וחי בו ביום גזרו על פיתן ובו', ווזיופי נוסחאות שונות רשם הריב ראמנער באהבת צויר שנת 16 . י יעי‘ע לעיל בפתה דברינו לכ׳י זה איך הבק מתבינו את ענק הי׳ח דבר. *) בבבלי שבת •יז ב' וע׳ז ליו ב' איתא: גזרו על פתן משום שמנן, ובירושלמי שבת שם שורה נ': ופת לאו תבשילי גוים הוא (ובשביעית פיח ה׳ד דף ליה א׳ שורה מ׳ד ובע״ז פיב ה״ט דף •‘א ע׳ד שורה נ*ו הגירםא: ופת לאו בתבשילי גויס הוא) ומזה הרכיב מחברנו בי הנוסחאות יחדיו. *) כן הוא תרגום הדברים בדיוק והבונה פה ליק כמו שבכלל משתמש מחברנו במלח שראב להוראת יין.